יהדות שבדיה
|
|
יהדות שבדיה היא אחת מארבע הקהילות היהודיות בסקנדינביה. רובה היא מצאצאים של ניצולי שואה. זרמי היהדות שבה מאוחדים במסגרת "קהילה מאוחדת" בראשות נשיאה: לנה פןזנר-קורוסי (Lena Posner-Korosi) . נישואי תערובת, בין יהודים ללא-יהודים, הם גבוהים במיוחד ונובעים מהאופי החילוני של המדינה. הקהילה היהודית בשוודיה, מונה כשמונה עשר אלף יהודים, כאשר מחצית הקהילה מתגוררת בעיר הבירה סטוקהולם. בעיר מצויים בה שלושה בתי כנסת, בית ספר יסודי ותיכון ותנועת נוער פעילה, תנועת בני עקיבא.
מלבד הקהילה בסטוקהולם, מצויות קהילות יהודיות בערים מאלמו וגוטנברג. קהילות קטנות נוספות נמצאות בבורס ובאופסלה. במלמו יש בית כנסת אורתודוקסי וקהילה פעילה עם גן ילדים.
תולדות הקהילה[עריכה]
בשנת 1680, מלך שבדיה, צ'רלס ה-11, הרשה ליהודים לגור בשבדיה . אך בשנת 1685, לנוכח התנגדות התושבים המקומיים, נדרשו היהודים לעזוב את המדינה תוך 14 יום. הסיבה הייתה חשש מהשפעת הדת היהודית על המאמינים הנוצרים. בכנסייה הלותרנית בסטוקהולם משנת 1681 נמצא רישום, לפיו 28 יהודים, בני משפחות: ישראל מנדל ומוזס יעקב הוטבלו לנצרות בנוכחות המלך.
הנוכחות הרישמית של היהודים בשבדיה החלה החל משנת 1772. סמסון אפרים (Samson Efraim) ובנו הגיעו לגוטנברג וסטוקהולם למטרות מסחריות. אנשי עסקים נוספים הגיעו לשבדיה מטעם חברת הודו המזרחית הבריטית , שהיה לה מונופול על כל המסחר של אירופה עם הודו המזרחית. בשנת 1773 הורשו היהודים לקחת חלק בשווקים של העיר גוטנברג. במקביל, הייתה קיימת קהילה יהודית קטנה בסטוקהולם, גם לפני 1774.
בשנת 1774 הגיע לשבדיה אהרון אייזיק, חרט וגַּלָּף במקצועו, מגרמניה. הוא קיבל אישור לישיבת קבע, בתנאי שיקבל על עצמו את דת הנצרות. לפי מסורות בקהילה הוא השיב "לא אמיר את דתי בעד כל הזהב בעולם". תגובתו הרשימה את ראש העייריה בסטוקהולם והוא הציע לו להגיש מחאה חריפה למלך שבדיה "המלך גוסטב ה-3". המלך אישר לאייזיק אזרחות שבדיה ואפילו התיר לו להביא לעיר משפחות יהודיות נוספות עד אשר יימנו מספר האנשים הדרושים למניין, במטרה לאפשר קיום תפילה יהודית בציבור.
הקהילה רכשה אדמה לבית קברות והקימה חברה קדישא. יהודי שבדיה הביאו לארצם רב אשר היה גם מורה לבניהם. בשנת 1779 הורשו יהודים לשבת בסטוקהולם, גטבורג ו"נורשפינג". רק בשנת 1782 בוטלה החובה להתנצר בתור תנאי להתיישבות יהודית בשבדיה . בשנת זו פורסמו תקנות שקבעו שיהודים יוכלו לעסוק רק במקצועות מסוימים, שלא נשלטו על ידי הגילדות. כן הותר להם להקים בית כנסת ולקיים תפילה בציבור (ראו תמונה).
האמנציפציה ביהדות שבדיה החלה בשנת 1838. המלך צ'רלס ה-14 העניק להם זכויות אזרחיות במעמד של אזרחי מדינה והם הוגדרו בתור "שבדים בני דת משה". בשנת 1870 קיבלו היהודים שוויון זכויות מלא, כמו שאר יהודי אירופה. בשנת 1840 מנו יהודי שבדיה 900 נפש. עם זאת רק בשנת 1951 הוסרה ההגבלה האחרונה שחלה על היהודים. הם הורשו לקבל מישרות ציבוריות.
במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, הגיעו לשבדיה יהודים מרוסיה ופולין וכך בשנת 1920 מנתה קהילת יהודי שוודיה כ-6,500 נפש.
השואה פסחה על יהדות שבדיה עקב היות שבדיה ניטראלית במלחמת העולם השנייה. בניגוד לגישה שהייתה לשבדיה לפני המלחמה, כאשר אסרה על אלפי הפליטים היהודים להיכנס אליה, במהלכה ולאחריה שינתה את גישתה. יהודי שוודיה היו מעורבים במאמצים להצלת יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה מארצות אלו: נורווגיה, דנמרק והונגריה במסגרת פעולת ההצלה של השגריר השבדי בבודפסט, ראול ולנברג, הנמנה על חסידי אומות העולם והרוזן פולקה ברנדוט.
הקהילה הנוכחית[עריכה]
לאחר המלחמה, שבעת אלפים ניצולים ממחנות ריכוז, התיישבו בשבדיה . הגירה זו הכפילה את האוכלוסייה היהודית השוודית. בשנת 1956 הגיעו אליה יהודים מהונגריה ובשנת 1968 מפולין. בשנים האחרונות הצטרפו גם יהודים מרוסיה וממדינת ישראל.
שיעור נישואי התערובת הוא גבוה בקרב יהדות שבדיה. לא מעט הודות לעובדה ששוודיה היא מדינה חילונית [1]. היהודים מהווים חלק מהחברה, מהתרבות, מהמנטאליות. "הם מושפעים מהפולקלור, מהטעמים והריחות במקום מגוריהם, והדבר מתבטא גם ביחס לדת" [2] .
הקהילה היהודית בשטוקהולם ידועה כקהילה מאוחדת ": אורתודוקסים קונסרבטיבים או רפורמים. בתי הכנסת נמצאים בחסות ארגון גג אחד "Official Council of Jewish Communities in Sweden" עם נשיא אחד ומוסדות מאוחדים. ההבדל מתבטא רק בבית כנסת ורב נפרד. נוסח התפילה הוא נוסח אלטונה מגרמניה, אשכנז, הוא הנוסח המקובל בכל קהילות סקנדינביה.
יהדות שבדיה קבלה את דעתו של הרב עזריאל הילדסהיימר מראשי היהדות האורתודוקסית בגרמניה, וממבשרי האורתודוקסיה המודרנית "שמותר לקיים אחדות קהילתית בין יהודים רפורמים ליהודים אורתודוקסים במצבים שבהם אפשר להבטיח את שלמות העמדה האורתודוקסית".
הרב יצחק נחמן, בוגר מכון שטראוס עמיאלהוא רבה של הקהילה האורתודוקסית.
בתי הכנסת[עריכה]
בעיר הבירה שטוקהולם שלושה בתי כנסת. הגדול ביותר הוא הקונסרבטיבי, המכונה כבית הכנסת הגדול. שני בתי הכנסת הקטנים יותר הם אורתודוקסיים – עדת ישראל ועדת ישורון. בית הכנסת הגדול נחנך בשנת 1870. בסגנונו ובממדיו ממשיך בית הכנסת הגדול בשטוקהולם מסורת של בתי כנסת מונומנטאליים שנבנו באירופה, ביניהם בתי כנסת בולטים במיוחד כגון בית הכנסת היילברון סגנון הבנייה הזכיר את סגנון הבנייה הממלוכים או ארמון האלהמברה. בית הכנסת נחרב באירועי ליל הבדולח ב-1938. התפילות בו בערבי שבת, בשבתות וחגים בנגינת עוגב (על ידי נגן שאינו יהודי), ובשירת מקהלה מעורבת. הגלריות שמורות לנשים, ואילו הצד השמאלי בקומת הקרקע לגברים. בצד הימני מותרת ישיבה מעורבת. התפילות נערכות בשוודית ובעברית, ומתקיימות בכל שבת וחג וכן בימי שני וחמישי.
בבית הכנסת "עדת ישורון" ריהוט, תיבה וארון קודש שעמדו בעבר בבית כנסת קטן בהמבורג. הכנסת שרד בליל הבדולח כאשר נשרפו והושחתו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה.
מוסדות הקהילה[עריכה]
בשטוקהולם קיים בית ספר יסודי, "הלל", , הפועל במתכונת רגילה: לימודי חול ולימודי מסורת. בית הספר התיכון פועל בתוך בית ספר תיכון עירוני וכלל ארבע כיתות יהודיות. היהודים לומדים בכיתות נפרדות את כל המקצועות, עומד לרשותם חדר אוכל כשר במשך כל ימות השנה. התלמידים היהודים אינם לומדים בשבת ובמועדי ישראל. היתרון בהסדר זה הוא שהם נהנים מתמיכת המדינה בכל ההוצאות הכרוכות בחינוך הכללי ובחינוך היהודי. כמו כן קיים גם גן ילדים.
בשוודיה קיימת נציגות לתנועות ויצ"ו, אמונה, ובני ברית. בקרב הנוער פעילה היא תנועת בבני עקיבא. התנועה משמשת לא רק תנועת נוער ציונית. היא פועלת לקירוב הצעירים לזהותם היהודית.
פעולות התרבות היהודיות הם : מוזיאון קטן לאומנות יודיקא, ספריה ציבורית לנושאי יהדות, בטאון דו-חודשי ושידור רדיו שבועי.
שוודיה קיים איסור על שחיטה כשרה. בני הקהילה נדרשים מביאים את הבשר הכשר מארצות אחרות באירופה. הקהילה היהודית בשוודיה עושה מאמצים גדולים כדי לשנות את החוק בפרלמנט המקומי ולהתיר את השחיטה. אחת הדרכים המקוריות להשפיע על העברת החוק להיתר השחיטה היא קואליציה ההולכת ונרקמת בין היהודים לבין המוסלמים בנושא זה.
אליהו בירנבוים אשר בקר בקהילה ביולי 2008 מצטט במאמרו את תשובת נשיאת הקהילה בשטוקהולם מדוע לשאלה מדוע שינוי חוק השחיטה כל כך חשוב בעיניה, והאם אכן הקהילה מתכוננת להפעיל מערכת של שחיטה מקומית אם החוק יאושר, היא השיבה: "אינני בטוחה שנתחיל לשחוט בשוודיה, אבל כיהודים גאים שחיים בעולם חופשי ודמוקרטי, אני לא מוכנה לוותר על כך שנוכל לחיות כבני חורין במדינה זו ולשחוט לפי רצוננו וראות עינינו, הן במחשבה והן במעשה".
הערות שוליים[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אתר יהדות שבדיה
- אליהו בירנבוים, אידיליה צפונית - מקור ראשון
- Rebecca Weiner , The Virtual Jewish History Tour