חגר

הגדרת המושג

מצינו מספר מושגים המשמשים לתיאור דרגות שונות של פגיעה ברגלים ובכושר ההליכה, והם: פיסח, חיגר, צולע, נכה רגלים, שפי, שפיפון, קיטע.

פיסח הוא לשון המקרא למי שהוא נכה רגלים או צולע^[1]. כיוון שהחיגר נראה כמדלג, הוא נקרא פיסח, שהוא לשון דילוג, כמו 'אשר פסח על בתי בני ישראל'^[2], או 'פוסחים על שתי הסעפים'^[3].

חיגר הוא התרגום הארמי לפיסח בלשון הקודש^[4]. פירוש חיגר, שהוא מתנענע ומתנדנד אילך ואילך^[5], ואולי הוא מלשון 'חג', שמסתובב. יש מי שכתב, שחגר בחילוף אותיות הוא חרג, והיינו שחיגר הוא מי שרגלו חורגת ממקומה, ולכן הוא צולע^[6]. יש לציין כי גם פגמים אחרים נקראים בלשון תרגום חיגר, כגון 'כבד פה וכבד לשון'^[7], וכן 'ערל שפתים'^[8]. בלשון המקרא מצינו את השורש 'חגר' במובן של קשירת חגורה למותנים^[9], וזאת אולי בגלל שחיגר נפגע בגובה המותנים, השאילו מושג זה לחגורה.

יש שכתבו, שהיינו חיגר והיינו פיסח, אלא שחיגר לשון חכמים, ופיסח לשון תורה^[10]. אך לעומתם רבו המפרשים שחילקו בין חיגר לפיסח^[11], והנפקא מינה בהגדרות החיגר והפיסח היא, למשל, כשצריך לכתוב בגט סימן למגרש יוסף בן שמעון החיגר או הפיסח^[12] - יש אומרים, שחיגר הוא שאין לו רגלים^[13], ופיסח צולע על צידו האחד, ויש לו רגלים אלא שאינו יכול ללכת כשאר בני אדם, והוא מדלג^[14], ולעומתם יש שכתבו שחיגר יש לו רגל, אלא שניתק ממקום חיבורו בירך^[15]; יש אומרים, שחיגר הוא מי שיכול לחזור ולהתרפא, ופיסח אינו יכול לחזור ולהתרפא^[16]; יש שכתבו, שחיגר הוא ברגל אחת, ופיסח בשתי רגלים^[17]; יש שכתב, שפיסח היינו שאינו יכול להלך כלל אף בצליעה, וכל כוח הילוכו ניטל ממנו^[18]; יש שכתבו, שחיגר הוא מי שנולד כך ממעי אמו, ופיסח שנעשה כך לאחר מכן, כגון שנשברו רגליו^[19]; יש מי שכתב, שפיסח אינו יכול ללכת כלל אלא בעזרת קביים, בין שהוא ממעי אמו ובין שהוא בידי אדם, בין ברגל אחת ובין בשתי רגלים, והחיגר הוא שהולך ברגלו, אלא שאחת קצרה ואחת ארוכה, וכופף קומתו לצד אחד בהילוכו^[20]; ויש מי שכתב, שפיסח כולל גם ברגל אחת, גם בשתי רגלים, וגם מתולדה^[21].

צולע הוא מי שהולך כפיסח^[22]. שורשו מלשון צלע = צד, היינו נוטה לצד אחד, מפאת חולשת הרגל הנגדית. יש מי שכתב, שפיסח וחיגר הוא תואר האיש, והוא שניכר במומו בעומדו, אפילו שלא בשעת הילוכו, וצולע הוא פעולה, היינו שהצליעה ניכרת רק בפעולת ההליכה^[23]; ויש מי שכתב, שצולע הולך על צלע אחת, היינו צד אחד, כי נשמט ירכו, ואילו הפיסח מדלג^[24].

שפי ^[25], הוא חיגר ברגל אחת^[26], והוא מלשון ארמי ששף מדוכתיה^[27], היינו שנשמט ממקומו; שפיפון ^[28], הוא חיגר בשתי רגליו^[29], והוא מלשון שפייה כפולה^[30].

נכה רגלים ^[31], הוא חיגר כתוצאה מהכאה או חבלה^[32], שכן 'נכה' הוא משורש הכה, כמו 'והפשתה והשערה נכתה'^[33].

קיטע הוא מי שנקטעה רגלו, אלא אם כן נכתב קיטע וחיגר, שאז הכוונה לקיטע יד, היינו גידם^[34].

רקע מדעי

הגדרות החיגר בהגדרתו הנרחבת כולל מצבים שונים של פגיעות ברגלים ובכושר ההליכה. פגיעות אלו יכולות להיות במערכת העצבים, במערכת השרירים, בפרקים או בעצמות. הפגיעות יכולות להיות מולדות או נרכשות, יכולות לפגוע ברגל אחת או בשתי הרגלים, יכולות להיות זמניות או קבועות, ויכולות להיות בדרגות חומרה שונות.

סיבות יכול להיות שיתוק של הרגלים על רקע של פגיעה מוחית באזור האחראי על הפעלת הרגלים, כגון בשיתוק מוחין; יכול להיות שיתוק הרגלים על רקע של פגיעה בחוט השדרה, כגון במחלת שיתוק ילדים; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של פגיעה בעצבים ההיקפיים, המעצבבים את שרירי הרגלים, כגון בהרעלות שונות או במחלת סוכרת; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של מחלת שרירים מולדת או נרכשת; יכולה להיות פגיעה בעצמות הרגלים, כתוצאה מחבלה או מחלת עצמות; יכולה להיות צליעה על רקע של פגיעה חבלתית או דלקתית בפרקי הרגלים; יכולה להיות על רקע של נקיעה ופריקה; יכולה להיות חולשה של הרגלים או צליעה על רקע של מחלות כלליות, כגון מחלות ממאירות, מחלות זיהומיות, או הפרעות בחילוף החומרים; יכולים להיות שינויים במבנה הרגלים מלידה, כתוצאה מבעיות עובריות, או תיסמונות שונות.

החיגר במקרא ובחז"ל

סיבות מצינו מספר סיבות להיות האדם חיגר:

חבלה ופגיעה בחוט השדרה^[35]; תשמיש שלא כדרך כל הארץ^[36], ולפי ששינה בירך - לוקה בירך^[37]; מעשים מקולקלים^[38]; העושה עצמו חיגר, סופו להיות חיגר^[39].

אישים מצינו מספר אישים שהיו צולעים, נכי רגלים, או חיגרים:

נח יצא צולע מן התיבה, לאחר שהכישו הארי^[40]; יעקב צלע לאחר מאבקו עם המלאך^[41], וכשהגיע לשכם נרפא מצליעתו^[42]; בלעם היה חיגר ברגל אחת^[43]; שמשון היה חיגר בשתי רגליו^[44]; מפיבשת היה נכה רגלים, אחרי שהאומנת הפילה אותו^[45]. יש מי שכתב, שנכותו הקשה והמתמדת, שהצריכה אותו להיות מאוכלי שולחנו של המלך דוד^[46], והתקשה אפילו לרכב על החמור^[47], נבעה מפגיעה בחוט השדרה על רקע של חבלה בחוליות עמוד השדרה בגין הנפילה בגיל הצעיר^[48]; אסא המלך חלה את רגליו לעת זיקנתו^[49], היינו שאחזתו פודגרא^[50]; פרעה, שהיה בימי המלך יאשיהו, היה נכה^[51]; נחום איש גמזו היה קיטע בשתי רגליו^[52]; לוי צלע כשהראה דרך הקידה^[53]; רבי יהושע בן לוי היה צולע^[54]; שמעון אחי-אמו של רבי טרפון היה חיגר, ותקע בחצוצרות בשעת הקהל^[55].

בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, לא היו בהם חיגרים^[56].

לעתיד לבוא עומדים החיגרים במומם, ואחר כך מתרפאים^[57].

התקנים - מצינו מספר התקנים לשימושו של החיגר והקיטע:

מקל^[58]; קביים, שהם רגלים תותבות מעץ, שיש מהם פשוטים, שעליהם נשענת השוק הקטועה^[59], ויש מורכבים יותר, שחוקקים בהם בית קיבול, וממלאים אותו בצמר גפן ובבגדים רכים להניח את השוק עליו^[60]; סמוכות, שהם חתיכות עור ששם הקיטע תחת שוקיו, כאשר הוא דורך עליהם בהליכתו^[61]; כסא של קיטע^[62].

עבודה חיגר בדרך כלל עובד בעבודות קלות. אם הוא חיגר ברגל אחת הוא עובד כשומר שדה קישואים, ואם הוא חיגר בשתי רגליו הוא עובד כשומר הפתח, ובכל מקרה שכרו נמוך מאד^[63].

פרטי דינים

בדיני מקח וממכר החיגר הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו, בממכרו ובמתנותיו, ואינו יכול לחזור בו^[64].

במצוות החיגר חייב בכל המצוות, פרט למצוות שאינו יכול לבצען מפאת נכותו, או שהתורה מיעטה אותו בפירוש.

ברכת 'אשר הכין מצעדי גבר' חיובו של החיגר בברכת 'אשר הכין מצעדי גבר', תלוי במחלוקת הראשונים אם ברכות השחר ניתקנו דווקא בשעה שנהנה מהם^[65], ואזי החיגר לא יברך ברכה זו, או שניתקנו על סדר העולם^[66], וגם החיגר חייב בברכה זו^[67].

שליח ציבור המשותק ברגליו ומרותק לכסא גלגלים יכול לשמש כשליח ציבור, אף על פי שצריך לשבת בתפילה ובקריאת התורה^[68].

כהן בנשיאת כפיים כהן שאין לו רגלים, והולך ברגלים תותבות, ואין מומו ניכר כשהולך במנעליו, אם אינו יכול להסיר מנעליו, יכול לעלות לדוכן עם הנעלים; ואם אפשר לו להסיר את מנעליו, יעלה לדוכן עם נעלי גומי ללא שרוכים^[69].

ברכות ראיה הרואה חיגר או קיטע, אם נעשה כן לאחר הלידה, מברך ברוך דיין האמת, ואם נולד כן ממעי אמו, מברך ברוך משנה הבריות^[70], ויש מי שכתב, שאף חיגר ברגלו האחת דינו כן^[71]. יש הסבורים, שדין זה הוא דווקא אם מצטער על כך^[72], ויש מי שחולק^[73].

שבת חיגר שאינו יכול ללכת בלי מקל, מותר לו לצאת במקלו בשבת, אבל אם אפשר לו ללכת זולתו, ואינו משתמש במקל אלא לעזר, אסור לצאת בשבת^[74], והיינו דווקא במקום שאין עירוב, אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת במקלו, אפילו לעזר בלבד^[75].

חיגר, או פצוע קשה ברגליו, שיכול ללכת מרחק קצר כשהוא זקוק למקל רק להישען עליהם קצת, אבל למרחק רב יותר זקוק לחלוטין למקל בגלל כאביו, נחלקו הפוסקים אם רשאי ללכת כך לבית הכנסת בשבת, במקום שיש רשות הרבים מן התורה - יש מי שאסר, כיוון שמתחילת הדרך יכול ללא מקל^[76]; יש מי שהתיר^[77]; ויש מי שהתיר רק באופן שבתחילת הדרך ילך פחות-פחות מארבע אמות, ויוציא את המקל מביתו לרשות הרבים בדרך של שינוי ובשני שלבים^[78].

חיגר ההולך עם קביים, ואינו יכול ללכת בלעדיהם, מותר לו לצאת בהם בשבת, אפילו במקום שאין עירוב^[79].

קיטע רשאי לצאת ברגל התותבת בשבת^[80].

נכה ברגליו, שאינו יכול ללכת כלל, ויש צורך להסיעו בכסא גלגלים, אם אין שם עירוב, וגם אין זה רשות הרבים גמור - יש מי שכתבו, שמותר לומר לגוי להסיעו בשבת למקום מצווה, כגון לבית הכנסת^[81], ויש מי שאסרו^[82]. ואם יכול הנכה לסייע בידיו לסובב את הגלגלים, מותר להוציאו על ידי גוי, אפילו ברשות הרבים גמור^[83], ובמקום שיש עירוב מותר להסיעו אפילו על ידי יהודי^[84], ויש מי שכתב שבכל מקרה מותר רק על ידי גוי^[85].

אין כל היתר להפעיל בשבת מנוע חשמלי להסעת העגלה^[86], אבל אם העגלה החשמלית מופעלת באופן מיוחד בשבת על ידי מפסק גרמא, או מופעלת בשעה מסויימת על ידי שעון שבת, והנכה רק משחרר את הבלמים, מותר לצאת איתה לשם מצווה, כגון לתפילה בציבור, אך רק במקום שיש בו עירוב, ומשום חשש מראית עין יש לחבר לעגלה שלט המודיע ברבים שהוא נוסע בהיתר עם מנוע מיוחד לשבת^[87].

גירושין האיש שנקטעה רגלו לאחר שנשא אשה, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופים אותו להוציאה, אלא אם רצתה תשב, ואם לאו דינה כמורדת^[88], אבל אם נקטעו שתי רגליו, כופים אותו להוציאה^[89]. ואם היה חיגר לפני הנישואין, אין כופים אותו להוציאה^[90].

חיגרת נחשבת כמום באשה^[91].

ייבום היה היבם חיגר, יש סוברים שאינו חולץ, ונכון להחמיר כשיש שם יבם אחר שיכול לחלוץ לה, אבל כשאין שם אלא הוא, הרי זה חולץ לה לכתחילה^[92]. נקטעה רגלו מעל הברך, לדברי הכל חליצתה פסולה; נקטעה רגלו מן הברך ולמטה - יש אומרים, שחליצתה כשרה^[93]; יש הסבורים, שאף אם נקטעה רגלו מן הברך ולמטה חליצתה פסולה^[94]; ויש שכתבו, שאינו חולץ במקום שאר אחים, אבל כשאין שם אח אחר, הרי זה חולץ^[95]; יש הסבורים, שעל היבם לייבם את האשה ולהוציאה אחר כך בגט^[96]. אכן, אם היבם הוא פוקר, ויש חשש לבעילת זנות ולחילול השם, יש לייעץ לחלוץ בשתי רגליו, בימין ובשמאל^[97]. יש מי שכתב, שבחיגר מתחת לברך טוב לעשות המנעל במקום הכריתה של הגדם, וזה עדיף על עשיית מנעל על קב הקיטע^[98].

היתה היבמה קיטעת, ואינה יכולה לעמוד בשעת החליצה, אף לסוברים שהיבמה צריכה לעמוד, חולצת לכתחילה בישיבה^[99].

כהן בעבודה במקדש כהן שהוא חיגר, בין ברגל אחת או בשתי רגלים, הרי הוא בעל מום, ופסול לעבודה^[100].

בן סורר ומורה היה אביו חיגר, או אמו חיגרת, אין בנם נעשה בן סורר ומורה^[101]. יש מי שכתב, שדין זה הוא לאו דווקא במי שאין הוריו יכולים ללכת כלל, אלא אף מי שהוריו הולכים שפי, אינו נעשה בן סורר ומורה^[102], והטעם: מפני שיש בהם אכזריות^[103].

מפותה / אנוסה המפותה או האנוסה, שרצתה היא ואביה שתינשא למפתה או לאונס, אפילו היתה חיגרת, כופים אותו לשאת אותה לאשה, ואינו יכול להוציאה לרצונו לעולם^[104].

מלחמה חיגר שחסרה לו רגל, אינו יוצא למלחמה^[105].

סוטה בדין אשה סוטה, אם היתה היא חיגרת, או שהיה בעלה חיגר, אינה ראויה לשתות מי המרים, אלא יוצאת בלא כתובה^[106].

ראיה חיגר, אפילו ברגלו האחת, פטור מן הראיה^[107], וכן בעל קביים, היינו שחתכו את רגליו, ונתנו קב בסוף מקום הקטיעה, פטור מן הראיה^[108]. וכן מי שהיה חיגר ביום הראשון ונתרפא בשני, פטור מן הראיה^[109]. יש מי שנסתפק, אם הפטור מקרבן ראיה הוא דווקא לשלוח את הקרבן, אבל אם נכנס החיגר לעזרה ביום-טוב, ייתכן שיתחייב בקרבן ראיה^[110].

הקהל טף חיגר חייבים להביאו למצות הקהל, כי החיוב הוא על המביאים^[111].

קרבן פסח יש שמשמע מדבריהם, שחיגר פטור מקרבן פסח^[112], אך חלקו על דבריהם^[113].

כניסה לעזרה קיטע לא נכנס בכסא ובסמוכות שלו לעזרה^[114].

טומאת קביים קביים של קיטע, שיש בהם בית קיבול, הרי הם מקבלים טומאה, וגם טומאת מדרס^[115].

דיין חיגר פסול להיות דיין בסנהדרין^[116], ופסול לשמש כדיין בעגלה ערופה^[117], ופסול כדיין לסדר הגט^[118], ולכתחילה פסול הוא גם לסדר חליצה^[119], אבל בדיעבד אין לפסול דיין חיגר לסדר חליצה^[120], אבל אין דיין חיגר פסול בדיני ממונות^[121].

קרבן בהמה בהמה חיגרת היא בעלת מום, ופסולה למזבח^[122].

תשלומי כפל, ד' וה' הגונב את הקיטעת או את החיגרת, וטבח ומכר, משלם תשלומי כפל, ארבעה וחמישה, כמו גונב שה בריא^[123].

בדיני רגל שנקטעה מחיים ראה ערך אברים ורקמות

הערות שוליים