דברים שבלב כל אדם
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
ישנו כלל שדברים שבלב אינם דברים (קידושין מט:). אולם במקום שיש אומדנא ברורה[1] שהאדם התכוון לדבר מסויים, אנו רואים זאת כאמירה מפורשת. למצב זה קראו מקצת הראשונים (הריטב"א בכ"מ[2]; רבי יהודה בן הרא"ש בתשובה בשו"ת זכרון יהודה סי' פא; ועוד): "דברים שבלב כל אדם", כלומר: דברים שבלב (- במחשבה[3]) אך הם גלויים לכל אדם.
כמובן, שבעיקבות הראשונים המשיכו האחרונים[4] להשתמש בביטוי זה, כדי לציין מקום שבו ברורה לנו כוונתו, שאז מתחשבים בה.
הערות שוליים
- ↑ ע"ע אומדנא דמוכח.
- ↑ {{מקור|ר' חי' הריטב"א עירובין נב. ד"ה והראב"ד ז"ל; כתובות ג. ד"ה כל דמקדש (- מובא בשטמ"ק שם); שם מג: ד"ה ולטעמיך תגבי (- מובא בשטמ"ק שם); שם עח: ד"ה כתבתינהו לנכסי (- מובא בשטמ"ק שם); שם קא. ד"ה לא שנו; שם נ. ד"ה הא דאמרינן, וד"ה ודילמא שאני; ב"מ טו. ד"ה וכי יפה (- מובא בשטמק שם); ב"ב קמו: ד"ה אומדנא דמוכח; שבועות יא. ד"ה אמר רבה; שם כו: ד"ה והנכון בתירוץ.
- ↑ בתנ"ך הלב מסמל את מקום המחשבה, לעומת זאת, בדברי חז"ל פעמים רבות הלב מסמל את הרגש (הרב צב"י טאו שליט"א).
- ↑ קצות החשן (סי' יב ס"ק א; סי' קפא ס"ק א; סי' רנ ס"ק ה; סי' רסט ס"ק א; סי' שמח ס"ק ד; אבני מילואים סי' כז ס"ק ט); חזון איש (שביעית סי' כז אות ז ד"ה הנלקטים בשביעית; יו"ד סי' עז אות ד ד"ה וא"ת א"כ); ועוד.