תלמיד שאינו הגון

תלמיד שאינו הגון על-פי ההגדרה ההלכתית הוא תלמיד שמפאת התנהגותו אסור ללמדו תורה.

מקור האיסור

האיסור מובא בכמה מקומות בתלמוד הבבלי. המקור המרכזי במסכת חולין, בדף קלג: "א"ל אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי כתיב? א"ל: בשונה לתלמיד שאינו הגון, דאמר רב יהודה אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר (איוב כ) כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא ת"ח, שנאמר (יואל ג) ובשרידים אשר ה' קורא. אמר רבי זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס, שנאמר (משלי כ"ו) כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד וכתיב: (משלי י"ט) לא נאוה לכסיל תענוג". מקורות נוספים בגמרא במסכת תענית בדף ז, ובמסכת מכות בדף י.

ישנם בחז"ל גם מקורות הפוכים, לדוגמא במסכת ברכות דף כח ובמסכת אבות דרבי נתן פרק שני. הרמב"ם פוסק דין זה להלכה בהלכות תלמוד תורה פרק רביעי: "אין שונין אלא לתלמיד הגון הנאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא ישרה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ואח"כ מלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליסשנאמר כצרור במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו". וכן פסק השולחן ערוך ביורה דעה סימן רמו.