נפילה לייבום

נפילה ליבום הוא מושג הלכתי בהלכות יבום, האומר כי אשה שבעלה נפטר ללא בנים, נופלת ועוברת למצב של זיקה ליבם, וגורם שהיא זקוקה לייבום וחליצה.

נישואין מפילין או מיתה מפלת

ישנה מחלוקת תלמודית, מתי נגרמת הנפילה ליבום; אם היא נגרמת בשעת נישואי המת, כלומר שכבר בשעת נישואיו של האח הראשון שנפטר עתה חלו דיני התורה המשייכים אותה כאשתו של השני במקרה שהראשון ימות ללא בנים, או שדין זה נגרם ומתחדש רק בשעת מיתת האח המת.

בין שני שיטות אלו, ישנם הלכות רבות שנובעות כתוצאה מכל אחת מהשיטות. אחת מהן היא צרת ערווה. אם אחת מהיבמות היתה צרת ערווה בשעת הנישואין, ולאחר מכן כבר לא, באופן שהערווה אינה ערווה יותר, כגון אחות אשתו שאשתו נפטרה, באופן כזה הערווה עצמה תהיה מותרת לייבום מכיום שהותרה, אך הצרה תהיה אסורה מכיון שנאסרה בשעת הנשואין שעה אחת‏^[1].

הערות שוליים