השואה

השואה הוא כינויה של תקופת השנים ת"ש-תש"ה, בהן השמידה גרמניה הנאצית באכזריות רבה כששה מיליון יהודים, אנשים נשים וטף, רבנים ובעלי בתים במיתות משונות ומזוויעות. השואה היתה חלק ממלחמת העולם השניה. השואה המיטה חורבן כליל על יהדות אירופה, וכן פגעה קשות גם ביהודי צפון אפריקה.

היסטוריה

רקע

הגזירות והריכוז בגיטאות

ההשמדה

לאחר השואה

אסון חסר תקדים

גדולי ישראל ראו בשואה אסון חסר תקדים בהיסטוריה של העם היהודי:

" מעשי אכזריות ותעלולי רשע ומרמה בתוך חומת הגטו ומעשי תועבה וניוול במחנות הריכוז וההסגר אשר לא נראו כמוהם מיום ברוא ה' שמים וארץ... החורבן הזה אין דומה לו בהיסטוריה האנושית של רובן ככולן של קהילות ישראל..." ( [[הרב יחיאל יעקב ויינברג]], הקדמה ל[[שו"ת]] "שרידי אש" ).

" האסון האיום והטראגי שאין לו שום דמיון. מיליונים מאחינו, הטובים שבעם, נטבחו ונשרפו חיים בצורה כל כך אכזרית. נתקיימה בנו נבואת דניאל (דניאל יב) "והיתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא". אי אפשר למדוד את האסון בשום יחס לצרות בעת חורבן הבית... בזמן החורבן עמד הנביא לנחמנו בכפליים, נחמו נחמו עמי, וגם בבית שני היו אתנו תנאים, יבנה וחכמיה, אנו אין לנו לא נביא ולא מנחם..." ( [[רבי שלום נח ברזובסקי]], ה[[אדמו"ר]] מסלונים בעל "נתיבות שלום", קונטרס "ההרוגה עליך" עמ' ז', [[אייר]] תש"ה).

" אבל כהצרות משונות ומיתות רעות ומשונות שחדשו הרשעים המשונים עלינו בית ישראל משלהי תש"ב^[1], לפי ידיעתי בדברי חז"ל ובדברי הימים אשר לישראל בכלל, לא היה כמותם..." ( [[רבי קלונימוס קלמיש שפירא]] מפיאסצנה, אש קודש לחנוכה, עמ' קלט בהערה).

" מדוברה ברוח נשברה על שבר בת עמי אשר קרה לנו בימים אלה אשר הגות גברה... ומימיהם של ישראל לא היתה צרה כזאת. אמת, כבר היה לעולמים תקופות קשות לישראל, אבל מקומות מקומות חלוקות ושונות, והיה לאבותינו מקום פליטה למקום אחר, אבל באופן רחבה ומתפשטת כזו בכל מלוכות איירופא... כזה לא היתה זולת בימי המן הרשע..." ( [[הרב ישכר שלמה טייכטל]], [[אם הבנים שמחה]], הקדמה שניה).

" וברור שהיסורים והשעבוד של עם ישראל בזמננו, שהגיעו לשיאם בשואה הנוראה של ימינו שלא היה כדגומתה..." ( [[הרב מאיר כהנא]], "אור הרעיון" פרק "אתחלתא דגאולה").

השואה מנקודת מבט אמונית

השואה כעונש

חלק מגדולי ישראל סברו כי השואה באה כעונש לעם ישראל על חטאים מסוימים. הרב אליעזר מנחם מן שך, ראש ישיבת פוניבז', שהתבטא בנאום בשנת תשנ"א: "אני שואל, איך וכיצד צריך יהודי לחשוב לנוכח שואה נוראה כזו, בודאי שיש חשבן לכל זה... ברור הוא שהתשובה ברורה עד למאד. הקב"ה ניהל חשבון אחד לאחד, חשבון ארוך המתנהל על פני מאות בשנים, עד שהצטבר לחשבון של ששה מיליון... ואם לא נקבל את זה כעונש הרי כאילו שאנו לא מאמינים בקב"ה ח"ו." ובהמשך: "הצעירים לא יודעים כי מתוך ששה מיליון היהודים שהיו ברוסיה לפני המלחמה כמה ישיבות היו? מתי מספר, מעט מאד! וילנא עיר יהודית, היו בה בסך הכל שתיים או שלוש ישיבות... ההשכלה הכתה ללא רחם בבחורי ישראל, עד שנתמלאה הסאה... הכלל הידוע, היכן שהיהודים התקרבו לתרבות האירופאית בארצות החופשיות, ובמקום שהתקרבו להשכלה, שם גברה אנטישמיות. באסיה לא היתה אנטישמיות משום שהיהודים שם היו רחוקים מהשכלה ותרבות חופשית. באנגליה ובגרמניה ובכל המקומות שהתקרבו להשכלה, גברה שם האנטישמיות משום שהתקרבו שם לתרבות האירופאית... באירופה, בה למדו היהודים השכלה והתקרבו לתרבות הגויים, הרחיקו אותם הגוים, לעומת זה במקומות ששמרו היהודים את המרחק הרצוי, התכבדו על הגוים" הוא מסביר תפיסה זו ע"פ מאמר חז"ל כי הקב"ה "מאריך אפיה וגביה דיליה"^[2], כלומר, כאשר מתמלאת הסאה מחטאי עם ישראל, הקב"ה נפרע מהם. לגבי השאלה מדוע, אם כן, נספו בשואה גם יהודים צדיקים ואף רבנים וגדולי תורה, השיב: "רצוני לומר לכם כי עד עתה, בעצמי לא עמדתי על דברים אלו. בשואה היה הרי אסון נורא בו ניספו גם גאונים וצדיקים, בוודאי ובוודאי שיש לקב"ה חשבון, והקב"ה אינו עושה כחוט השערה חינם"^[3]. התבטאות זו עוררה זעם רב בקרב הציבור בישראל. היו שאמרו שהשואה באה כעונש על דיבור חול בבית הכנסת^[4], ולכן פחות התרחשה בקרב יהודי המזרח שהקפידו יותר על קדושת בית הכנסת ובית המדרש. הרב ישכר שלמה טייכטל מסביר בספרו אם הבנים שמחה^[5] כי השואה היתה עונש על ביטול מצוות ישוב ארץ ישראל. לעומתו, רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמאר, מסביר בספרו "ויואל משה" כי השואה היא עונש על הציונות שהפרה את שלוש השבועות^[6].

הסברים נוספים

תפיסה זו, שהשואה באה כעונש על חטאי עם ישראל, עוררה זעם רב בקרב חלק מגדולי ישראל. הרב מנחם מנדל שניאורסון הרבי מליובאוויטש, הגיב לנאומו של הרב שך וטען כי להסביר כך את השואה זהו "היפך האמת, היפך כבודו של הקב"ה והיפך כבודן של ישראל". היפך האמת- כי באמת לא ניתן להסביר בשכל האנושי את השואה, וכי אין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות ומתן ענשן של עבירות, כדברי הרמב"ם ש"אין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות"^[7], וכן משום שאותם המשכילים, ברובם היו תינוקות שנשבו, ואין אנו יודעים לחשב שכר וענש על מצוות ועבירות של עם ישראל ובמיוחד שמצווה אחת שנעשית ע"י אדם רחוק מתורה ומצוות, חביבה יותר ממצווה שנעשית על ידי אדם קרוב לתורה ומצוות. היפך כבודו של הקב"ה- כי כאשר מצטייר אלוקים כמלך רגזן שיושב וסופר את העוונות וממתין להיפרע אינו מכבודו של ה', כי ה' הוא "אל רחום וחנון" והוא "אב הרחמים", ומגמתו היא להרבות שמחה ולא עצב, וגם כאשר הוא מחליט להעניש אדם מסוים, אין זו נקמה, אלא לטובת האדם, כדי לנקותו ולטהרו, ואדרבה, הוא אפילו מצטער מזה. היפך כבודן של ישראל- מפני שלא ניתן לומר כי השואה היא עונש על ההשכלה, מכיוון ש"ישראל אע"פ שחטא - ישראל הוא" ו"בין כך ובין כך קרויים בנים", ^[8].

גם הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב התנגד לאמירות כאלו. כאשר הוא היה מעביר מערך שיעורים על השואה, הוא היה מסביר תחילה שלא ניתן להסביר את השואה באופן מלא, אולם ניתן לתת הסברים חלקיים שמסבירים פן מסוים בשואה. הסברו היה כי השואה היא "ניתוח נורא" להסרת הזפת שדבקה בנו כביכול בתקופת הגלות^[9].

בדומה לזה מסביר הרב טייכטל, כי השואה גם ארעה כדי לעורר את עם ישראל לעלות לארץ.

הרב אורי שרקי הסביר , כי השואה אינה עונש, וכי לא ניתן להסביר מדוע היא קרתה, אולם, הוא מסביר, על פי דברי רבי משה חיים לוצאטו- הרמח"ל, על פי הפסוק "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם", כי בתקופה שנקצבה לגלות, ה' התחייב כי לא ישמיד את עם ישראל, וכן בזמן שישראל שרוים על אדמתם, אלא, שכאשר הולכת ומסתיימת תקופת הגלות, הולכים ונסגרים החלונות (כלשון הרמח"ל) מהם ה' שולט בחו"ל, ומתחילים להיפתח החלונות מהם ה' שולט בארץ ישראל, ואז, בתקופה זו, "אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים", יכולה להתרחש שואה כזו, והדרך להנצל היא לצמצם את זמן השהיה בתקופת המעבר, ולהגיע במהירות לארץ ישראל.

השואה ותקומת מדינת ישראל

גדולי ישראל ראו קשר ישיר בין חורבן יהדות אירופה לבין תקומתה של מדינת ישראל:

" לפני שמונה שנים, בעצם ליל-בלהות מלא זוועות מידנק, טרבלינקה ובוכנוולד, בליל של תאי גז וכבשנים; בליל של הסתר פנים מוחלט, בליל שלטון שטן-הספקות והשמד, אשר רצה לסחוב את הרעיה מביתה לכנסיה הנוצרית; בליל-חיפושים בלי הרף ובקשת הדוד - בליל זה צף ועלה הדוד. האל המסתתר בשפריר חביון הופיע פתאום והתחיל לדפוק בפתח אהלה של הרעיה הסחופה והדוויה, שהתהפכה על משכבה מתוך פרפורים ויסורי גיהנום. עקב ההכאות והדפיקות בפתח הרעיה, עטופת אבל, נולדה מדינת ישראל! " ([[הרב יסף דב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון]], "איש האמונה"- מאמר "קול דודי דופק", פסקה- שש דפיקות).

" ה' העניש אותנו, משמים התיך עלינו את כל חמתו. היינו נתונים למשיסה לכלבי ציד, לחיות רעות ואיומות, שישה מליונים יהודים נפלו קרבן לתאוותיהם הפראיות. עולמות יהודים גדולים, שנבנו במשך דורות מרובים על אדמתה הטמאה של אירופה, הושמדו על ידי שונאי המין האנושי... אולם ששת מליונים הקדושים לא שתקו. מחנה ענקי זה של מקדשי ה' ובראשו שורה אורכה של גאונים וצדיקים, סבבו, כביכול, את כסא הכבוד לעורר רחמים על עם ה', והוא החל לנחמנו, להרגיענו, להשקיט את כאבנו העמוק מני ים. הוא שלח לנו מתנה את מדינת ישראל. לעת עתה העניקו אותה לנו כתגמול הראשון בעד אסוננו הגדול " ([[הרב יחיאל יעקב ויינברג]], כתבי הגרי"י ויינברג זצ"ל ח"ב עמ' שסא).

" מדינת ישראל קמה מעפר, מאפר המשרפות..." ( [[הרב מאיר כהנא]], "אור הרעיון" פרק "אתחלא דגאולה").

" חורבנן של קהילות ישראל עתיקות וקדומות שבתפוצות הגולה, וקרבנות דמי נקיים של רבבות אליפ ישראל ובהם קדושי עליון וצדיקים וחסידים וגאונים שנספו בדרך אכזרית, המחרידה כל לב ומזעזעת בצעקתה המרה שמגיעה עד כסא הכבוד. כל אלה בהצטרפם יחד מבשרים בשורת הגאולה ומעידים על קרבת קץ הפלאות..." ( [[הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל]], "מכמני עוזיאל" ח"ב עמ' שיח).

שאלות הלכתיות בשואה

רבנים בשואה

יום הקדיש הכללי

הרבנות הראשית לישראל קבעה כי ביום עשרה בטבת יחול יום הקדשי הכללי- יום הזכרון (יארצייט) לאותם יהודים שלא ידוע יום רציחתם. על פי התקנה המקורית, ביום זה כל הקהל היה אמור לומר קדיש, ולא רק קרוביהם של הנספים, אולם המקובל היום הוא שרק קרובי הנספים שיום מותם לא נודע אומרים קדיש ביום זה. הרבנות קבעה את יום הקדשי הכללי משום שהכנסת החליטה לערוך את יום השואה בחודש ניסן בו אסור להתאבל.

שאלות הלכתיות שעלו לאחר השואה

הסכם השילומים

"הסכם השילומים", בו התחייבה גרמניה לשלם פיצויים למדינת ישראל ולניצולי השואה, עורר סערה ציבורית והלכתית גדולה. רוב הרבנים תקפו את ההסכם הזה וקבעו כי זהו חילול ה' ונסיון כביכול למחול לגרמניה על פשעיה הנוראיים. בין גדולי המתנגדים נודע אז ראש האופזיציה, לימים ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, בעידודו בתמיכתו של הרצי"ה קוק.

שאלה שהתעוררה בעקבות קבלת כספי השילומים, היא האם יש להפריש מהם מעשר כספים, שכן בעצם הם כספי יהודים שהושבו להם לאחר השואה, ופסק הרב אליעזר יהודה ולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר כי היהודי התייאש מכסף זה, ולכן הניצול המקבל את הכסף מקבל מהגוי כסף כביכול חדש, ולכן יש להפריש ממנו (ציץ אליעזר ו כז).

מדוע לא קבעו תענית על השואה?

ישנן כמה תשובות מדוע לא קבעו גדולי ישראל שבדור ההוא תענית על השואה, כשם שנגזרה תענית על חורבן בית המקדש וכן על פרעות ת"ח ות"ט שעליהן גזרו את יום כ' בסיוון לצום. אחת התשובות היא משום שכאשר גזרו את תשעה באב, גזרו את התענית על כל הצרות שיארעו בגלות מתוקף הגלות, ובכללן השואה^[10]. בכל אופן, לפי דעה זו יש לומר קינות על השואה בתשעה באב. תשובה נוספת היא משום שאין בידינו כוח וסמכות לגזור תעניות נוספות^[11]. תשובה שלישית היא משום שגזירת תענית על השואה תקטין את חומרת השואה ונוראותה מבחינה מנטלית, משום שלא ניתן לצמצמם אסון זוועתי כזה לתענית אחת ולהסתפק בכך, ועל כן עדיף יותר אילו לא יגזרו צום עליה^[12].

באותו ענין, ישנה התבטאות של הרצי"ה קוק, כי לאחר השואה הוא נוהג לומר בכל שבת "אב הרחמים", אפילו בשבת מברכין וארבע פרשיות, אמנם הוא לא הורה לתלמידיו לנהוג כך, ואעפ"כ יש מתלמידיו שנוהגים ומורים כך למעשה^[13]

קינות לתשעה באב על השואה

ישנן כמה וכמה קינות על השואה לתשעה באב. ישנה קינה שנכתבה על ידי הרב שמואל הלוי וואזנר. קינות רבות ונוספות ראה בספר "קינת מן המצר".

לקריאה נוספת

• הרב שלמה אבינר, משבריך וגליך עלי עברו, ואורות מאופל, הוצאת ספריית חווה.
• הרב זאב קרוב, דע מה שתשיב לעצמך, הוצאת קורן.
• הרב משה שטרנבוך, דע מה שתשיב מאמר: "אבינו הרחמן בתקופת השואה".
• הרצי"ה קוק, שיחות הרב צבי יהודה- מועדים, עשרה בטבת, בעריכת הרב אבינר.
• הרב שלום נח ברזובסקי, ההרוגה עליך.
• אסתר פרבשטיין, בסתר רעם- הלכה, הגות ומנהיגות בזמן השואה, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב.
• הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער, אוטוביוגרפיה שלו מזמן השואה והתקומה, הוצאת ידיעות אחרונות. רב מכר.
• הרב חיים סבתו, בואי הרוח, (הספר מספר גם על השואה). רב מכר.
• אני מאמין-עדות על חייהם ומותם של אנשי אמונה בשואה, בהוצאת מוסד הרב קוק.
• אדמו"רים שנספו בשואה, בהוצאת מוסד הרב קוק.
• הרב ישכר שלמה טייכטל, אמונה צרופה בכור השואה (יומנו מתקופת השואה).
• יחיאל גרשטיין, מקדשי השם', בהוצאת גנזך קידוש ה', בני ברק תשס"ו.
• יצחק מאיר ליברמן, תכתב זאת (על חייה של הרבנית חווה שאשא ליברמן, ממשפחת אדמו"רי וורקא), בהוצאת גנזך קידוש ה' בני ברק תשס"ט.

קישורים חיצוניים

• זכור - אמונה בימי השואה
• גנזך קידוש השם

הערות שוליים