שמואל
|
|
שמואל הנביא או "שמואל הרואה" נולד בשנת 2830 לבריאת העולם, 314 שנה אחרי מות יהושע בן נון - המאה ה-10 לפנה"ס. היה בנו של "אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף אֶפְרָתִי" [[ספר שמואל]] א', א' ב') מ "מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם". הוא היה בנת של אלקנה וחנה. משפחתו היתה משבט לוי - צאצאים למשפחת קורח. שמואל חי בימי עלי הכהן אשר היה חונכו לתפקיד.
דוד המלך בספר תהילים משווה את תפילת שמואל הנביא לתפילות של משה רבינו ואהרון הכהן: " מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל, בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ; קֹרִאים אֶל-ה', וְהוּא יַעֲנֵם.(צ"ט, י').
חז"ל מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת ספר שמואל, ספר שופטים ומגילת רות. ןכך נאמר במסכת בבא בתרא: "שמואל כתב ספרו והכתיב (שמואל א כח) ושמואל מת דאסקיה (ומי סיימו} גד החוזה ונתן הנביא" (דף טו,א גמרא). וכן כתוב:"שמואל כתב ספרו ושופטים ורות" (דף יד,ב גמרא )
משפחת שמואל
הרב אורי שרקי בותב על שמואל הנביא הרבה דברים פרדוקסליים ותמוהים ביותר מצאנו בשמואל הנביא. אחד מהם הוא מוצאו של שמואל הנביא. לשמואל יש ייחוס, הוא לוי ממשפחת קהת, והוא צאצא ישיר בן אחר בן של אחד מחשובי הלווים – קרח, בן דודו של משה רבנו. כאשר הגמרא דנה במחלוקת של קרח ועדתו, נשאל שם השאלה: קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?
והגמרא עונה שראה קרח ששמואל הנביא עתיד לצאת ממנו. כאשר ראה ששמואל הנביא הוא מבני בניו, אמר: בזכותו אני ניצל.
מה שקרח ראה הוא האופן בו עלה שמואל הנביא לשלטון. שמואל הנביא היה אחרון השופטים שקמו לעם ישראל לפני שהתחילה המלוכה. שמואל הנביא הכין את הקרקע למלוכה בישראל. שמואל הנביא היה גם הראשון שחשב להקים שושלת, ורצה שבניו ימשיכו אותו (נצנוץ רעיון המלוכה).
תולדות חייו
חנה אימו קיימה את נדרה וכאשר סיימה להניק אותו, הביאה אותו למשכן שילה והפקידה אותו בידי עלי הכהן. ובמשפטים אלה מסתיים הקשר בים שמואל למשפחתו:"אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה, הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. וְגַם אָנֹכִי, הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה', כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה, הוּא שָׁאוּל לַה'; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם, לַה'.(שם, שם, כ"ח- כ"ט).
ודבר ה' היה אל שמואל והוא מבשר לו את הגורל הצפוי לבית עלי. עלי הכהן שומע ממנו : "וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע: כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַה' (שם, ג',כ'). שמואל פוקד על בני ישראל לצאת למערכה, בה הם נגפים:"וַיְהִי דְבַר-שְׁמוּאֵל, לְכָל-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק (ד',א).
שמואל מכנס את בני ישראל למצפה ומתנה איתם: " אִם-בְּכָל-לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל-ה', הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם וְהָעַשְׁתָּרוֹת; וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל-ה' וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ, וְיַצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.(ז',ג'). ובני ישראל מקבלים על עצמם את הדרישה. והסיום היה: " וַיִּכָּנְעוּ, הַפְּלִשְׁתִּים, וְלֹא-יָסְפוּ עוֹד, לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל; וַתְּהִי יַד-ה' בַּפְּלִשְׁתִּים, כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל" _שם,י"ג).
וכך שמואל יכול לארגן את שלטונו: "וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-יִשְׂרָאֵל, כֹּל יְמֵי חַיָּיו. וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט, אֶת-יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַמְּקוֹמוֹת, הָאֵלֶּה. וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה'. (שם,ט"ו- י"ז).
בקשת המלכות
בני ישראל מתכנסים למצפה ומבקשים משמואל :" עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם.ח',ד'). שמואל התלבט, מסכים ובוחר ב"שאול בן קיש" למלך ישראל. שמואל יוצק עליו פך שמן (י'א') והתוצאות: "וַיַּהֲפָךְ-לוֹ אֱלֹהִים, לֵב אַחֵר" {שם, ט' וההמשך "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים" (שם,י') - זו התכונה שכל מנהיג זקוק לה.
המבחן הראשון בא והוא מניס את בני עמון ומושיע את ישראל. ואנו נמצאים בשיא:"וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד" שם,ט"ן) ושמואךל הנביא מבקש לחדש שם את המלוכה. שאול עומד במבחן נוסף, הפלישתים עולים למלחמה, הוא לא ממתין לשמואל וכאן מתחילה הירידה של שאול. שמואל אומר לו: " וְעַתָּה, מַמְלַכְתְּךָ לֹא-תָקוּם: בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ, וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל-עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ, אֵת אֲשֶׁר-צִוְּךָ ה'.(י"ג,י"ד)
שמואל מטיל על שאול את התפקיד שמוטל על מלך בישראל, להלחם בעמלק וכך הוא מורה לו :"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי ה'...עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר(ט"ו,א'-ג'). שאול המלך נכשל במשימה וחומל על חלק מהעמלק. ושמואל הולך לחפש מועמד חדש למלוכה. הקרש בין שניהם נותק:" וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה; וְשָׁאוּל עָלָה אֶל-בֵּיתוֹ, גִּבְעַת שָׁאוּל. וְלֹא-יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת-שָׁאוּל, עַד-יוֹם מוֹתוֹ, כִּי-הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַה' נִחָם, כִּי-הִמְלִיךְ אֶת-שָׁאוּל עַל-יִשְׂרָאֵל (שם, ל"ד).
שמואל ודוד
שמואל פונה לבית לחם על מנת לבחור מועמד חדש למלכות. הוא קבל הוראות כיצד לבחור: "וַיֹּאמֶר ה'אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ: כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם -כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב.(ט"ז,ז'). דוד נבחר והוא זוכה למה שזקוק כל מנהיג :"וַתִּצְלַח רוּחַ-ה' אֶל-דָּוִד" (שם, י"ג).
שמואל סיים את תפקידו גם אצל דוד המלך, כאשר הוא פונה לנביא, יש כבר ממלא מקום:"וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל-דָּוִד, לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה--לֵךְ וּבָאתָ-לְּךָ, אֶרֶץ יְהוּדָה; וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת.כ"ב,ה').
בפרק כ"ב מספר הכתוב על מותו של שמואל: "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל-יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה; וַיָּקָם דָּוִד, וַיֵּרֶד אֶל-מִדְבַּר פָּארָן.(א'). הוא היה בן 53 שנה במותו ויום פטירתו היה כ"ח באייר.
קבר שמואל
- ערך מורחב - קבר שמואל הנביא
קבר שמואל הנביא מזוהה היום בפסגת הר-שמואל, בגובה של 885 מטר מעל פני הים, בו קיים אתר ערבי בשם א-נבי צמוויל. המבנה על ההר היה מנזר, כנסיה ומסגד. המצבה מעל קברו מצויה במרתף הבניין ובו גם חדר תפילה המיועד ליהודים. במשך כ- 500 שנה האחרונות הפך המקום לאתר עלייה לרגל של יהודים מכל התפוצות, שבאו להתפלל על קברו של שמואל הנביא. ההר נכבש ע"י גדוד 106 של חטיבת הראל, במלחמת ששת הימים.
