יהדות טורינו
|
|
.JPG)
יהדות טורינו מהווה את הקהילה היהודית הרביעית בגודלה באיטליה, אחרי יהדות רומא, יהדות מילאנו ויהדות פירנצה. היא מספקת שירותי דת למשפחות היהודיות המתגוררות ביותר מעשרה ערים ב"מחוז פיימונטה". מספר היהודים בעיר נאמד ב-1,200. קהילת טורינו מפעילה תוכנית לשיקום בתי כנסת יהודיים במחוז פיימונטה. בעזרת משאבים כספיים של רשויות המדינה היא הצליחה לשפץ אחדים מבתי הכנסת ולעודד את ביקורי תיירים בהם. הטיפול בתיירות נימסר לחברת הדרכה המתמחת בארגון תיירות. היא עורכת, לפי הזמנה, סיורים מאורגנים ב-12 בתי הכנסת , הפתוחים היום לציבור. בקהילת טורינו בית כנסת גדול הפתוח בחגים ולידו בית כנסת רגיל, בו מתפללים בשאר ימי השנה. בקהילה בית ספר עממי, בית ספר על יסודי, בית אבות וספריה גדולה בנושאים יהודיים באיטלקית ובעברית. רב הקהילה הוא דר' אלברטו משה סומך.
תולדות הקהילה[עריכה]
יהודים הראשונים הגיעו למחוז פיימונטה במאה ה-14 מצרפת ומספרד. התעודה הראשונה המעידה על הימצאות יהודים בטורינו היא משנת 1424. משפחות יהודיות בעיר זוכות לקבל אישור להקים בנק, לפתוח אטליז למכירת בשר כשר ולהקים בית קברות. היהודים התגוררו באזור המכונה "סטודיום" (Staudium}.
היהודים זכו לאוטונומיה - שויון זכויות - מהדוכס לבית סבויה. עם זאת הקהילה עברה גם תקופות קשות בין השנים 1553 -1580. בשנת 1679 רוכזו 763 יהודי טורינו בגטו הגדול (Ghetto Grande) בין הרחובות : Maria Vittoria,Bogino,Principe Amedeo,San Francesco da Paola. בשנים 1737- 1794גדלה הקהילה ב-1,300 תושבים והוקם גטו חדש (Ghetto Nuovo) בין הרחובות: S.Francesco, Des Ambois וכיכר Carlina. ניתן להבחין בקווי האופי המיוחדים של תחום המגורים ליהודים עד היום.
בשנת 1848המלך, קרלו אלברטו, העניק שיויון ליהודי העיר במסמך שכונה Statuto Albertino ומאז היו היהודים חופשיים לגור ברחבי העיר.
בשנות הכיבוש הגרמני 1943-1944כ-400 מיהודי העיר הוגלו למחנות ההשמדה. שלט לזיכרם הוצב בתחנת הרככת של העיר.
בית הכנסת[עריכה]
מרכז הקהילה היהודית נמצא במרכז העיר, ליד תחנת הרכבת, בככר הקטנה שזכתה להקרא על שמו של הסופר היהודי המופרסם, יליד העיר, פרימו לוי. המבנה הבולט בככר הוא של בית הכנסת, שנחנך בשנת 1884 לאחר ארבעת שנות עבודה. מבנה קודם שתוכנן להיות בית הכנסת נוטש והיה לבניין המסמל את העיר טורינו, שמו הוא "מולה אנטונליאנה" - היום מוזיאון לקולנוע. לפני הקמת בית הכנסת הגדול היו בעיר שני בתי כנסת: האחד, בנוסח יהדות ספרד והשני בנוסח יהדות איטליה. בבית הכנסת הנוכחי 1,400 מקומות.
בית הכנסת בטורינו הוא אחד משורה של בתי הכנסת גדולים ומפורסמים שהוקמו בסוף המאה ה-19, בעידן "איחוד איטליה", יחד עם בית הכנסת הגדול ברומא ובית הכנסת הגדול בפירנצה ועוד. הוא נחשב לאחד המונומנטים המפארים את העיר טורינו. זהו בניין מרכזי בעל כיפת-תוף על תיליים. בפינותיו ארבע מגדלים קטנים . במבנה כולל שלוש חזיתות שבכל אחת בנוי מבנה משנה של כניסה. בחזית המזרחית קיים שקע ובו מקום לארון הקודש, המוצב בתוך בית הכנסת. לעיטור החיצוני והפנימי השתמשו במוטיבים "מוריים" ו"ביזנטיים" מרובי גוונים. בקומה השנייה עזרת נשים המקיפה את המבנה משלושה צדדים (לא כולל המזרח - אליו םונות המתפללות בזמן התפילה) .
בבית הכנסת מתפללים רק בחגים ובאירועים חגיגיים. בשאר ימות השנה מתפללים בבית כנסת, בנוסח יהודי איטליה, שהכניסה אליו היא בכניסה צדדית לבית הכנסת. בית הכנסת הקטן שימש מאפיה לייצור מצות. הוא בנוי בצורת אמפיתיאטרון. ריהוט בית הכנסת הובא מהעיר "קיארי" והוא מעוצב בסגנון "בארוקי" פיימונטזי. קיר לבנים מפריד בין בית הכנסת הקטן לבין חדר תפילה שנועד לתפילה בנוסח אשכנז. לפניו שש שורות של כיסאות, המוצבות לפני ארון קודש בעל ערך אומנותי עם דלתות בצבע כהה, כביטוי אבל למותו של המלך "קרלו אלברטו" בשנת 1849, השליט שהעניק "אמנציפציה" - שויון זכויות ליהדות טורינו. בדלתות הארון חרוטים תבליטים המתארים את העיר ירושלים.
בית הכנסת נפגע מהפצצה אוירית בשנות מלחמת העולם השנייה ונהרסו הקישוטים הפנימיים והריהוט של בית הכנסת. בשנת 1949הוא שוקם ונפתח מחדש לשירות יהדות טורינו.
סיור בגטו היהודי[עריכה]
בשני מקומות באזור אפשר עוד להבחין בשערי הרובע היהודי: Via Maria Vittoria 25 ו- Via Des Ambois 2. הבתים באזור זה שמרו על המראה המקורי: גובה המבנים הוא בין שלוש לארבע קומות כאשר יש תוספות עליוניות בחלקים הפנימיים של המבנה. בין המבנים יש חצרות המאפשרות מעבר צר בין הבתים. בקומות התחתונות של הבתים היו פעם בתי מלאכה וחנויות. במבנים אחדים, הצופים על פני העיר, הנמצאת מחוץ לגטו, יש עדיין חלונות החסומות בקיר. למעשה יהודי הגטו לא יכלו להתבונן באופן חופשי במה שמתרחש מחוצה לו. נחצר הפנימית של הבית ברחוב Bogino מספר 17 היה אחד משלושת בתי הכנסת שהיו בגטו. היום אין סימן לכך במקום.
שירותים יהודיים נוספים[עריכה]
במבנה בית הכנסת מצויה ספריה על שם "אמנואלה הרטום" , אחד מגיבורי המחתרת האנטי פשיסטית גרמנית, בזמן הכיבוש הגרמני של איטליה, הכוללת 4,000 ספרים באיטלקית ועוד 6,000 ספרים בשפה העברית, שמקורם היה במרכז היהודי בעיר "ורצ'ילי".
ליד הספריה, אוסף של ספרים ותשמישי קדושה שנתרמו לקהילה על ידי האחים "טרצ'ינא" שהיו במקור מהעיר "אסטי". מעניין שחלק מהספרים הם בשפה הפורטוגזית, דבר המעיד על המקור של חלק מיהידות פיימונטה.
באותו מבנה נמצאים משרדי הקהילה היהודית, המשרתת את מחוז פיימנטה. וכן בית המדרש לרבנים על שם "מרגוליס דה-סג'ני". בטורינו בית ספר יהודי עממי על שם "קולונה ופינצי" ובית ספר על יסודי על שם "א. הרטום" ומושב זקנים המשרת את הקהילה. א. הרטום היה מגיבורי תנועת ההתנגדות נגד ה"פשיזם" והכובש הגרמני במלחמת העולם השנייה.
ראו גם[עריכה]
תמונות מבתי הכנסת[עריכה]
בית הכנסת הגדול - בפנים
בית הכנסת הגדול ארון הקודש
בית הכנסת האשכזי
לקריאה נוספת[עריכה]
- יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
- In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
- Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986