ליל שבת

הדף "לחם משנה" מפנה לכאן. לערך העוסק בפירוש על משנה תורה לרמב"ם, ראו רבי אברהם די בוטון.

קבלת שבת ותפילת ליל שבת

את תפילות ליל שבת פותחים באמירת פרקי קבלת שבת. לאחר קבלת שבת מתפללים תפילת ערבית של ליל שבת. סיומה של ברכת השכיבנו, שונה בשבת מביום חול, כמובא בסידורים. בני עדות המזרח, וכן בני העדה האשכנזית המתפללים על פי נוסח ספרד, מוסיפים לאחר השכיבנו את הפסוקים: "ושמרו בני ישראל" עד "וביום השביעי שבת וינפש". לאחר אמירת "קדיש" על ידי החזן, מתפללים את תפילת העמידה, המורכבת משבע ברכות בלבד, במקום תשע עשרה הברכות המרכיבות את תפילת העמידה של חול. שלוש הברכות הראשונות (ברכות השבח) ושלוש האחרונות (ברכות ההודיה) זהות עם אלה של ימי החול, וביניהן ברכה אחת הכוללת את עניני השבת ובקשות המתאימות ליום קדוש זה. נוסח הברכה האמצעית שונה בכל אחת מתפילות השבת.

אם טעה בתפילת העמידה בשבת והמשיך להתפלל כביום חול ואמר: אתה חונן וכו', כאשר נזכר, גומר את הברכה שנזכר בה ומתחיל את תפילת שבת, החל מתחילת הברכה האמצעית המתווספת בשבת. על שלוש הברכות הראשונות: "מגן אברהם", "אתה גבור" ו"אתה קדוש" אינו חוזר. דין זה אמור לגבי כל תפילות השבת מלבד תפילת מוסף.

לאחר תפילת העמידה אומרים את פרשת "ויכולו". בגמרא (שבת קיט, ב) מובא: "אמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית". את פרשת ויכולו אומרים בעמידה. הטעם לכך הוא, לפי שבפסוקים אלה מעידים אנו שהקב"ה ברא את עולמו בששת ימי הבריאה, ועדות נאמרת לפי דין תורה בעמידה, שנאמר: "ועמדו שני אנשים". רצוי לומר את "ויכולו" ביחד עם הציבור, ולפחות יאמרו אותו שניים יחד.

לאחר שסיימו הציבור את אמירת "ויכולו", אומר שליח הציבור בקול רם "ברכה מעין שבע". בברכה זו רמוזים בקצרה ענייניהן של שבע ברכות תפילת העמידה.

סעודת ליל שבת

לאחר תפילת ערבית סועדים את סעודת ליל שבת, שהיא הראשונה משלוש סעודות השבת.

לפני הסעודה

נהוג לפתוח בפיוט: "שלום עליכם מלאכי השרת". פיוט זה מבוסס על מאמר חז"ל, לפיו מלווים שני מלאכים כל אדם החוזר בליל שבת מבית הכנסת לביתו: האחד - מלאך טוב, והאחד - מלאך רע. כאשר מוצאים השניים בית ערוך ומוכן לכבוד שבת המלכה, מאחל המלאך הטוב: "הלוואי ולשבת הבאה כך", והמלאך הרע עונה בעל כורחו "אמן". אם, חלילה, המצב הפוך ואין קדושת שבת נסוכה על הבית היהודי, מאחל המלאך הרע: "הלוואי ולשבת הבאה כך", והמלאך הטוב עונה בעל כורחו "אמן".

לאחר מכן אומרים את פרק ל"א בספר משלי: "אשת חיל מי ימצא".

יש הנוהגים לברך בליל שבת את הבנים והבנות בנוסח: "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה" - לבן, או "ישימך אלקים כשרה, רבקה, רחל ולאה" - לבת. לאחר מכן אומרים את פסוקי ברכת כהנים: "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". בקהילות מסויימות נהוגה ברכת הבנים לפני הקידוש ובקהילות אחרות - לאחר הקידוש.

קידוש

ערך מורחב - קידוש

"מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: 'זכור את יום השבת לקדשו', כלומר, זכרהו זכירת שבח וקידוש וכו'. מדברי סופרים - לקדש על היין" (רמב"ם הלכות שבת פרק כט, הלכות א - ו). אסור לטעום מאומה מזמן כניסת השבת ועד לאחר הקידוש. כאמור, את הקידוש עורכים על כוס יין. רק במקרה שאין ידינו משגת יין, או שנאסרה עלינו שתיית יין מטעמים רפואיים וכדומה, מותר לערוך את ה"קידוש" על הפת. במקרה זה, נוטלים ידיים לסעודה לפני הקידוש ובמקום ברכת "בורא פרי הגפן", מברכים את ברכת "המוציא לחם מן הארץ". נוסח הקידוש, מלבד "בורא פרי הגפן", אינו משתנה.

על הכוס של הקידוש להכיל לפחות "רביעית" יין. בשעת הקידוש יש להקפיד שהכוס תהיה מלאה עד שפתה ביין. כמו כן, יש להקפיד שהכוס תהיה שלמה. לפני הקידוש מדיחים היטב את הכוס במים מבפנים ומבחוץ.

כאשר מספר אנשים מסובים לסעודת שבת, נוהגים רבים שבעל הבית או אחד מהמסובים אומר בקול רם את הקידוש ומוציא את השאר ידי חובה. הטעם לכך הוא משום: "ברוב עם - הדרת מלך". על המקדש לכוון בלבו להוציא את המסובים ידי חובה. הם מקשיבים לברכותיו, מכוונים בלבם לצאת ידי חובה ולאחר הברכות הם עונים "אמן".

בעת אמירת הקידוש מונחות על שולחן השבת שתי חלות מכוסות. שתי חלות אלו נקראות "לחם משנה". "לחם משנה" - על שום מה? על שום שהוריד הקב"ה במדבר, לכבוד שבת, שני עומרים מן לנפש. ומדוע נוהגים לכסותן? היות שהמן היה כ"מונח בקופסה" ומוגן מלמעלה ומלמטה בטל השמים, משום כך מניחים אנו את לחם המשנה כשמפת השולחן תחתיהן וכיסוי החלות מעליהן. סיבה נוספת: לפי שחייבים לברך תחילה על העשוי מחיטה ורק אחר כך - על פרי הגפן (משום שבפסוק, המונה את שבעת המינים, מוזכרת החיטה לפני הגפן). אך מאחר ואסור לפתוח בסעודה ולטעום טעימה כל שהיא לפני ה"קידוש", מכסים את החלות, כדי שלא לביישן, כאילו אינן נמצאות על השולחן, ומברכים על הגפן, באמירת הקידוש, קודם שנברך על החלות "המוציא לחם מן הארץ".

סעודת שבת

"אין קידוש אלא במקום סעודה", כלומר, שיש לסעוד מיד לאחר הקידוש, במקום שבו קידשו על היין. נוטלים את הידיים לסעודה, מברכים את ברכת "על נטילת ידיים", מנגבים את הידיים ולאחר מכן מברכים את ברכת "המוציא" על "לחם משנה". בשעת ברכת "המוציא", אוחז המברך את שני הככרות בידו. רבים נוהגים שהמברך שם בשעת הברכה ככר אחד על הככר השני. לאחר סיום הברכה בוצע המברך בליל שבת את הככר התחתון. המברך מניח את הככר התחתון, שעליו בוצעים, קרוב יותר מאשר הככר העליון. אין לחתוך את ככרות ה"לחם משנה" עד לאחר ברכת המוציא. נוהגים לסמן בסכין על הפת לפני הברכה את המקום שבו יחתכו את הפת.

כאשר מצויים כמה מסובים לסעודה, נוהגים רבים שבעל הבית מברך בקול את ברכת "המוציא" ומוציא את שאר המסובים ידי חובה.

מצוה לענג את השבת במאכלים ובמשקאות ערבים, שנאמר (ישעיהו נח, יג): "וקראת לשבת עונג". בגמרא מבואר, כי כל מזונותיו של האדם קצובים הם מראש השנה ועד יום הכיפורים, להוציא את הוצאות הממון המיועדות לשבתות ולימים טובים והוצאות כספיות לתלמוד תורה לבנים, "שאם פחת - פוחתין לו ואם הוסיף - מוסיפין לו".

בברכת המזון מוסיפים את נוסח "רצה והחליצנו". כמו כן מייחדים לשבת פיסקה נוספת בברכת המזון: "הרחמן הוא ינחילנו עולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" - כפי גירסת בני עדות המזרח, או: "הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" - כפי גירסת בני העדה האשכנזית.