מנורה
|
|
המנורה היא אחד מכלי המקדש, ובה הכהן הגדול מיטיב את הנרות פעמיים ביום. מיקום המנורה הוא בדרום ההיכל (או הקודש בזמן המשכן).
המקור לעשיית המנורה - הקב"ה ציווה את משה "ועשית מנורת זהב טהור..." (שמות, כ"ה, ל"א).
עשיית המנורה
צורתה
המנורה כולה היתה עשויה מקשה אחת זהב טהור. גובהה - 18 טפחים. רוחבה - מהנר הקיצוני שבימין עד לנר הקיצוני שבשמאל - 12 טפחים.
גובהו של הקנה האמצעי - 15 טפחים. קנה זה עמד על בסיס רחב. בסיס זה נקרא "ירך המנורה". לבסיס היו שלוש רגלים בתחתיתו. במקום החיבור של הירך עם הקנה האמצעי היה פרח זהב. גובהה של ירך המנורה עם הפרח שעליה - שלושה טפחים.
בגובה שני טפחים של הקנה האמצעי מן הירך היה גביע כפתור ופרח, שהחזיקו טפח אחד.
במרחק שני טפחים מהגביע כפתור ופרח, היה בקנה האמצעי כפתור אחד, שגובהו טפח, ממנו התפצלו שני קנים אחד לימין ואחד לשמאל. במרחק של טפח מהכפתור היה בקנה האמצעי עוד כפתור שגובהו טפח, ממנו התפצלו עוד שני קנים אחד לימין ואחד לשמאל. במרחק של טפח נוסף מהכפתור היה בקנה האמצעי עוד כפתור ממנו התפצלו עוד שני קנים אחד לימין ואחד לשמאל. במרחק של שני טפחים נוספים מהכפתור, היה בקנה האמצעי שלושה גביעים כפתור ופרח שגובהם ביחד - שלושה טפחים. על כל אחד מששת הקנים המתפצלים היה גם כן שלושה גביעים כפתור ופרח.
לסיכום, למנורה היו עשרים ושניים גביעים - שמונה עשר גביעים בששת הקנים המתפצלים וארבעה גביעים בקנה האמצעי - אחד עשר כפתורים - ששה כפתורים בששת הקנים המתפצלים וחמשה כפתורים בקנה האמצעי - תשעה פרחים - ששה בששת הקנים ושלושה בקנה האמצעי.
ירך המנורה היתה חלולה מבפנים. יש אומרים כי ירך המנורה היתה עגולה, יש אומרים כי היתה מרובעת ויש אומרים כי הירך היתה כמו תיבה בת שמונה זויות.
הגביעים, הכפתורים והפרחים היו עשויים מקשה אחת עם גוף המנורה.
הגביעים היו רחבים למעלה וצרים למטה, והיו בהם בליטות ושקיעות מצויירות, שנאמר: "משוקדים", ופירש רש"י: מצויירים. לדעת הרס"ג והאבן עזרא, הבליטות היו בצורת שקדים, שנאמר "משוקדים".
הכפתורים היו עגולים כצורת ביצה. לדעת הרמב"ם, גם הכפתורים היו משוקדים.
הפרחים היו עשויים כמין קערה ששפתיה מקופלות כלפי חוץ. לדעת הרמב"ם, גם הפרחים היו משוקדים.
בראש הקנים של המנורה היו קבועים בזיכים, בהם היו נותנים את השמן והפתילות.
יש אומרים כי הבזיכים היו יכולים להתפרק מן המנורה ולא היו מקשה אחת עם כל המנורה, ויש סוברים שגם הבזיכים היו מגופה של המנורה.
הפתילה שבבזיך האמצעי הייתה באמצע הבזיך. שלושת הפתילות שבימין היו בשמאל הבזיכים, ושלושת הפתילות שבשמאל היו בימין הבזיכים, כך ששש פתילות פנו אל הנר האמצעי, שנאמר: "והאיר אל עבר פניה".
עגולים או אלכסונים
מרש"י (שמות כה-לב) משמע שקני המנורה היו באלכסון, אך מהרמב"ם, ברייתא דמלאכת המשכן והש"ס משמע שהיו בעיגול, והכי מסתברא שהם דומים לגלגלי הרקיע של שבעת כוכבי הלכת שכנגדם שבעה נרות כדאיתא בברייתא דמלאכת מידות (ספר מעשה חושב עמוד קיז בשם ספר חכמת המשכן). אך הוכיחו מכתב ידו של הרמב"ם שגם הוא סובר שהיו באלכסון (בית הבחירה עמודים 59, 60). מבחינה ארכיאולוגית, בכל הרישומים והמטבעות הם עגולים, אך במצבות הם אלכסונים (תורה שלמה חכ"ב מילואים תרומה יד).
חומר המנורה
הציווי המקורי הוא לעשות מנורת זהב, אולם דרשו חז"ל (מסכת סוכה, נ:) שאפשר לעשות את המנורה גם ממיני מתכות שונים ולאו דווקא מזהב, ולפי אחת משיטות התנאים - אפשר גם מחמרים שאינם מתכת כגון עץ, ובלבד שתיעשה מחומר שאינו בזוי ומאוס (כחרס).
כאשר המנורה נעשית שלא מזהב - אין צורך להקפיד על משקלה המדוייק (כיכר), ולא על מספר הגביעים הפרחים והכפתורים. כמו כן - אין צורך לעשותה מקשה אחת.
מיקומה בבית המקדש
המנורה היתה מוצבת בדרום ההיכל כנגד שולחן לחם הפנים. בגמרא מובאת מחלוקת האם היתה המנורה מקבילה לקיר הדרומי או מאונכת אליו.
משמשי המנורה
ליד ירך המנורה היו שלוש מדרגות עשויים אבן שיש. גובה המדרגות היה אמה וחצי. על גבי מדרגות אלו היה הכהן עולה כדי להטיב את הנרות.
על המדרגה האמצעית היה מונח טס של זהב הנקרא "כוז" ובו היה מונח כד השמן, הפתילות, המלקחיים והמחתות.
המלקחיים הם צבתים קטנים שבהם היו לוקחים ומסדרים את הפתילות שבתוך השמן. כן דעת רש"י. לדעת הרמב"ן, המלקחיים הם כיסויים כעין טסי זהב שהיו על פי הנרות כדי שלא יפול משהו לתוך השמן, והיה אפשר לפותחן ולסוגרן.
המחתות הן כמו בזיכים קטנים שבהם היה הכהן חותה את האפר שבנר כל בוקר כשהיה מטיב את הנרות. כן דעת רש"י. לדעת האבן עזרא המחתות הן כמו ספלים קטנים שהיו מתחת לנרות כדי שניצוצי האש והפתילות יפלו לתוכן.
כד השמן היה מכוסה בצמיד פתיל וחתום בחותמו של הכהן הגדול. בכל בוקר היה הכהן חותה את השמן ואת הפתילות של אתמול, ושופך מכד השמן לתוך שבעת הבזיכים, ומסדר את הפתילות בתוך הבזיכים.
הטבת הנרות
- ערך מורחב - עריכת נרות המקדש
מצוות עשה להיטיב את נרות המנורה פעמיים כל יום, בבוקר ולפנות ערב.
נר המערבי
הפתילה של הנר האמצעי פונה מערבה, לעבר קודש הקדשים, שאר הנרות פונים לעבר הנר האמצעי.
לפי דברי חז"ל - הנר המערבי (האמצעי, שפונה מערבה) נשאר דלוק בדרך נס. נס זה הצביע גם על מצבו הרוחני של עם ישראל, כי אם ישראל לא היו עושים את רצון ה' - הנר היה כבה.
המנורה כסמל
במשך הדורות הפכה המנורה למוטיב יהודי מובהק שליווה את עם ישראל לאורך תקופות ארוכות.
צורת המנורה הוטבעה בחותמות ובמטבעות כמו שהועתק למטבע של 10 האגורות המוכר.
בשער טיטוס חקוק תבליט שמתאר את ניצחון הרומאים ואת תהלוכת השלל שלהם. בין הפריטים שמוצגים שם לראווה - מופיעה מנורה בעלת שבעה קנים, שיש הטוענים שהיא המנורה מבית המקדש. אף על פי שרבו החולקים על זיהוי זה - בחרה מדינת ישראל את צורת המנורה משער טיטוס לסמל המדינה כשהיא משולבת בשני ענפי זית כמו שמתואר בספר זכריה פרק ג.
מסופר במדרש [1] על יוסף משיתא שהיה יהודי שבגד ושיתף פעולה עם הרומאים כשהם באו להחריב את בית המקדש. הרומאים חששו להכנס לבית א-לוקי ישראל ולכן שלחו את יוסף משיתא שייכנס לפניהם, בתמורה הם הרשו לו לקחת מהמקדש כל דבר שירצה. יוסף משיתא בחר במנורת הזהב. כשראו הרומאים שנבחר כלי גדול ויפה הם חזרו בהם ואמרו לו להכנס פעם נוספת ולבחור משהו אחר, הוא סירב בטענה שא-לוקיו כבר כועס עליו בגלל הפעם הראושנה והם הרגו אותו בעינויים.
החנוכייה (בעלת שמונת הקנים + שמש לעיתים) שמדליקים היהודים בחג החנוכה זכר לנס פך השמן שנעשה בימי החשמונאים - דומה בצורתה למנורה מבית המקדש, ואולי כדי להזכיר ולפרסם את הנס (ויש בה 8 קנים במקום 7 מחמת האיסור לעשות כדוגמת כלי המקדש).
לאחר הגירוש מגוש קטיף - הפכה המנורה לסמל הגירוש בעקבות המנורה שהיתה על גג בית הכנסת בנצרים.
לקריאה נוספת
- אשר מנינג, קני המנורה, ישרים או עגולים מתוך: "דגל ירושלים לצעירים- בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים" חלק ז' תש"ע, עמ' 152-156.
קישורים חיצוניים
- הרב משה יצחק ליבליך, בענין קני המנורה באלכסון
- הרב נחום גרינוואלד, בירורים בעיגול קני המנורה
- צבי שיימן, הממצא הארכאולוגי (הנוסף) שסותר את מנהג חב"ד סרוגים
- הרב פרץ אוריאל בלוי, אל מול פני המנורה[2]. - שיטת הרבי מחב"ד
- המנורה - אתר 'מכון המקדש'
- ↑ ילקוט שמעוני, פרשת תולדות, רמז קט"ו
- ↑ בלינק ניתן למצוא גרסה שונה לאותו מאמר.
בפורום 'לדעת' יש מי שמסכם את דבריו בקצרה:
"אפשר לסכם את דבריו בשני משפטים: לדעת הרמב"ם ובנו רבי אברהם, קרוב לוודאי שאכן הקנים היו ישרים, אך גם הם לא מביאים לכך שום מקור ושום ראיה. אמנם רוב הראשונים חוץ מהראב"ע לא מביעים דעה בעניין זה, אך העדויות הארכיאולוגיות למיניהן והפיסיקליות חד משמעיות כרב אריאל [שהקנים היו עגולים].
בדבר אחרון זה גם הוא מודה, אך טענתו היא שבדיוק בדברים אלו התקשה משה רבנו, והאומנים בבית השני לא הצליחו לעשות מנורה כמו משה רבנו ולכן הם עשו מנורה מעוגלת, והרמב"ם קובע איך לכתחילה צריכה המנורה להיות בנויה.
עוד שתי נקודות:
א. לדעתו התיבה 'קנה' מוכיחה שהקנים היו ישרים כקנים, הרב אריאל טוען שהתיבה 'קנה' מוכיחה שהיו חלולים, וכנראה ששני הדברים לא נכונים. ב. הרב אריאל טוען שגם לדעת הרמב"ם הגביעים היו עומדים ולא הפוכים, וזו טעות גמורה שהרי ראב"ם מעיד בפירוש שזו הייתה דעת אביו".