תקנת חכמים
|
|
תקנת חכמים או תקנה דרבנן היא שם כולל לחקיקה הלכתית הנעשית על ידי חכמי ישראל במהלך הדורות, המוסיפה על דיני התורה. המינוח התלמודי להלכות שמקורן בתקנת חכמים הינו "מדרבנן" לעומת הלכה שעל פי המסורת מקורה בציווי מהקב"ה למשה שהיא "מדאורייתא".
לעתים משמש הביטוי "תקנת חכמים" בניגוד ל"גזירות חכמים", כאשר הגזירות הן איסורים שקבעו חכמים לסייג למצוות התורה, ואילו תקנות הם הוראות חיוביות בדרך כלל שנוספו על ידי חכמים, כמו ימי החנוכה, שתכליתו הליכה בדרכי התורה באופן כללי.
סוגי תקנות[עריכה]
סיבות נפוצות לתקנות חכמים הן:
- גזירות חכמים - עשיית סייג (גדר) למצוות התורה כדי שלא יכשלו בהם בני אדם. לדוגמה: שניות לעריות; איסור מוקצה בשבת. בגזירות חכמים יש כלל ש"אין גוזרין גזירה לגזירה".
- לזכר אירועים חשובים שהתרחשו לאחר סיום תקופת התורה, לדוגמה: חג הפורים וחג החנוכה.
- תקנות שנקבעו בעקבות הפרדה מסוימת שנצטרכו לעשות בין הגויים ליהודים כאשר היהודים היו מעורבים באומות העולם, לדוגמה: יין נסך.
- יש מנהגים שמתקבלים כתקנת חכמים שחובה לקיימם, כמו חיבוט ערבה או תפילת ערבית.
סמכות חכמים[עריכה]
החובה לגזור גזירות כדי להרחיק את האדם מלעבור על דיני התורה, מקורה בפסוק: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי (ויקרא יח, ל). קיבלו חכמים בפירושו של פסוק זה: עשו משמרת למשמרתי (תלמוד בבלי, יבמות כא, א). בתלמוד נאמר שהמקור לסמכות חכמים לתקן תקנות חדשות דוגמת ימי החנוכה, הוא מהמצווה לשמוע לדברי חכמים: "לֹא תָסוּר, מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא), אך נושא זה נתון במחלוקת, ויש אומרים שדרשה זו היא אסמכתא בלבד.
חכמים שונים דנו בשאלה כיצד תקנות חכמים אינן מתנגשות באיסור "בל תוסיף" על תרי"ג מצוות שבתורה. לדעת הרמב"ם התשובה לכך היא שתקנות חכמים מותרות משום משום שהן מוצגות כתקנות חכמים, ולא כאיסור מן התורה.
ביטול תקנות[עריכה]
גזירה שפשט איסורה בכל ישראל, בית דין מאוחר יותר לא יכול לבטל אותה, גם אם הוא גדול מבית הדין המקורי, בחכמה ובמנין החכמים. ואם לא פשטה הגזירה בכל ישראל, אזי גם בית דין קטן יותר יכול לבטל את אותה גזירה. לעומת זאת, תקנה ניתנת לביטול על ידי בית דין מאוחר, אם הוא גדול בחכמה ובמנין מבית הדין המקורי.
גם מלכתחילה קיים כלל לפיו "אין גוזרים גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה".