אנוסי משהד

אנוסי משהד מהקהילה היהודית בעיר משהד במחוז כורסאן באיראן, ששמרה על זהותה היהודית במשך 120 שנה , היא דגם של גבורה לאומית. עליהם כותבת דר רבקה שפק-ליסק באתר אומדיה.

תולדות התיישבות היהודים בעיר

היהודים הוזמנו לגור במשהד בשנים-1734-1747. הם הוזמנו ע"י השאה נאדר. השאה, שנחשב לשליט סובלני, בחר במשהד כבירתו והביא 17 משפחות יהודיות כדי לנהל את אוצרותיו. עד המאה ה-17 לא הורשו יהודים לגור בעיר, כדי שלא "יטמאו בנוכחותם" את הקבר הקדוש המוסלמי שהיה בעיר.

לאחר רציחתו של השאה השתנה יחסם של תושבי העיר השיעים, והיהודים נאלצו להתגורר מחוץ לחומות העיר. במרץ 1839, הקנאים שהיו בעיר הקדושה לאסלאם השיעי, 1839 הכריזו על "ג'יהאד" נגד היהודים בגלל עלילת דם.

יצחק בן-צבי, נשיא מדינת ישראל לשעבר וחוקר יהדות התפוצות, בספרו "נדחי ישראל" , מגולל את סיפור עלילת הדם. ביום ה-11 למוחרם, " יום קודש וצום ומספד למוסלמים השיעים, פנתה אשה יהודיה אל "רופא" פרסי שירפא את ידה מצרעת, וה"רופא" הזה, מסוג רופאי האילי השכיחים בפרס עד היום, ציווה עליה להרוג כלב ולרחוץ את ידיה בדמו, ורפא לה. האשה הזמינה פרחח פרסי שיתפוס כלב ויהרגהו בביתה. לאחר זה פרץ ריב בינה לבין הפרחח המוסלמי בגלל שכר עבודתו. לבסוף רץ הפרסי, מלא חמת נקם, אל רחובות המוסלמים והכריז שהיהודים הרגו כלב ביום הצום, המקודש לזכר הקדושים בני עלי, וקראו לו בשם חוסיין, וילעגו לדת המוסלמים".

בתגובה לעלילה המון שיעי רצח 36 יהודים. לאחר הרציחות הודיעו המוסלמים לראשי הקהילה על כוונתם לחסל את שארית הקהילה היהודית - פחות מ-400 איש. הם העמידו בפני היהודים את הברירה להתאסלם או למות. היהודים שנותרו בחיים החליטו להתאסלם, למראית עין, כדי להינצל. הם כונו "המוסלמים החדשים".

המוסלמים החדשים

אנוסי משהד חיו חיים כפולים. כלפי חוץ הם התנהגו כמוסלמים לכל דבר. בכל יום שישי הם הלכו למסגד, אבל בבתיהם המשיכו לקיים את מנהגי היהדות ובערב קיבלו את פני השבת. לפני שהלכו להתפלל במסגד נהגו להתפלל ולבקש סליחה מאלוהי ישראל. על מנת לא להיתפש הם נקטו באמצעים מגוונים:

הנשים מילאו תפקיד מרכזי משום שכנשים מוסלמיות, כביכול, הן חוייבו ללבוש צ'דור וכל גופן היה מכוסה. על מוסלמים נאסר להסתכל על נשים והן יכלו לשאת מתחת לצ'דור את כל הדרוש לצורכי הקהילה:

• האנוסים הקימו בתי כנסת בבתים פרטיים ומקוואות במרתפי בתים.

• הנשים נשאו את ספרי התורה, התפילין והטליתות מתחת ללבושן, לבית הכנסת הסודי.

• כל ילד/ה שנולד/ה קיבל שני שמות, מוסלמי ויהודי. היהודים התחתנו רק ביניהם לבין עצמם ונקטו בתכסיסים שונים כדי לא להתחתן עם מוסלמים.

ה"מוסלמים החדשים" נהגו לפתוח את עסקיהם בשבת, אבל כאשר הגיעו קונים התברר להם שבעל החנות יצא ויחזור במהרה. הם קנו בשר טרף באיטליזים של הגויים והשליחו אותו לכלבים וחתולים. השחיטה הכשרה נעשתה בסתר . בפסח המשיכו לקנות לחם, אבל בנו תנורים בפתחי הבתים לשריפת הלחם כדי לא להכניס חמץ לבתיהם. המצות נאפו בסתר בבתים פרטיים לאחר חצות כשהילדים ישנו. המוסלמים לא רצו להיקבר ליד "המוסלמים החדשים" וכך נפתרה בעיית הקבורה.

אנוסי משהד אפילו נהגו לעלות לרגל למקומות המקודשים לאסלאם במכה, כרבלה ואפילו ירושלים. אנוסי משהד לא נחשפו. הסיבה הייתה כי המוסלמים עצמם התרחקו מהם . מלבד מקרים בודדים, רוב האנוסים נשארו נאמנים ליהדותם.

לאחר שהשאה ריזא, אביו של השאה האחרון, עלה לשלטון, האנוסים החלו, בהדרגה, להעז יותר ויותר. חלק מהאנוסים ניצלו את השינוי ביחסם של השלטונות ועזבו את העיר.

העלייה לארץ ישראל

החל מראשית המאה ה-20 החלו אנוסי משהד לעלות לארץ בקבוצות קטנות. הם התיישבו, תחילה, בירושלים, אבל החל משנות ה-1930 הקימו קהילות גם בבני ברק, תל אביב, הרצליה (כשהייתה מושבה) וחולון. מספר שנים לפני הקמת מדינת ישראל הגיעו שליחים מהארץ למשהד וסיפרו להם על השיבה לציון ובניין הארץ ועל החייאת השפה העברית. אנוסי משהד לשעבר פתחו בי"ס בשפה העברית.

אבל, נראה, שסימני השיבה ליהדות הרגיזו את הקנאים השיעים. ערב פסח, מספר שנים לפני הקמת המדינה שוב היו יהודי משהד קורבן לעלילת דם. בעקבות התקרית החליטו היהודים שנותרו בעיר לעזוב ועד ראשית שנות ה- 1950 עזבו רוב היהודים את העיר. חלק עבר לטהרן, לאירופה וארה"ב, אבל רוב יהודי משהד עלו ארצה.

המקור לערך:

• דר רבקה שפק-ליסק , אנוסי משהד - אומדיה.