יום טוב

יום חג האסור במלאכה מן התורה. מעבר לאיסור המלאכה, לרוב הימים הטובים יש מצוות מיוחדות החלות באותו יום ומשמעות רוחנית-מחשבתית.

תאריכי ימים טובים[עריכה]

הימים הטובים הם כדלהלן:

• ראש השנה: א' וב' תשרי.

• יום הכיפורים: י' תשרי.

• יו"ט ראשון של סוכות: ט"ו (ובחו"ל גם ט"ז) תשרי.

• שמחת תורה ושמיני עצרת: כ"ב (ובחו"ל גם כ"ג) תשרי.

• יו"ט ראשון של פסח: ט"ו (ובחו"ל גם ט"ז) ניסן.

• שביעי של פסח: כ"א (ובחו"ל גם כ"ב) ניסן.

• שבועות: ו' (ובחו"ל גם ז') סיוון.

בחו"ל, מכיוון שבזמני קדם לא היו יודעים אם עובר החודש (כאשר היה בית הדין הגדול מקדש את החודש ע"פ ראייה) היו חוגגים מספק 2 ימים טובים, וכך נשאר הדבר עד ימינו. כן הדבר לגבי ראש השנה, שמאחר ולא היה זמן להתעדכן אם עובר חודש אלול ולכן חוגגים את ראש השנה יומיים.

דיני מלאכה ובישול[עריכה]

יום טוב אסור במלאכה כמו שבת, אלא שהותרה בו "מלאכת אוכל נפש", כלומר כל דבר הקשור עם הכנת מאכלים שלא היה ניתן להכינו מערב יום טוב.

ואף דבר שניתן היה לעשותו מערב יום טוב אך איכות המאכל היתה יורדת מותר. לכן מותר לאפות לחם אף על פי שהיה אפשר לעשותו מבעוד יום.

עוד הותרה מלאכת הבערה כאשר מעביר מאש לאש ולא יוצר אש חדשה. טעם הדבר- מתוך שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך (ביצה יב). גם היתר זה מוגבל- צריך שתהיה ההבערה לצורך כלשהו והבערת אש לבטלה אסורה.

עירוב תבשילין[עריכה]

כאשר יום טוב חל בערב שבת עושים עירוב תבשילין: מכינים אוכל בערב יום טוב, ואוכלים ממנו ביום טוב ובשבת, וכך ניתן להוסיף עליו, ולמעשה להכין אוכל עוד ביום טוב לשבת.