חדש

איסור חדש הוא איסור אכילת תבואה חדשה, העשויה מאחד מחמשת מיני דגן, לפני הקרבת מנחת העומר (בט"ז בניסן), ואיסור קצירת תבואה חדשה, העשויה מאחד מחמשת מיני דגן, לפני קצירת העומר.

מקור[עריכה]

מקור האיסור הוא בויקרא כג, י-יד: "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן... ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, עד הביאכם את קרבן אלהיכם".

דיני חדש[עריכה]

בזמן שבית המקדש היה קיים משקרב העומר, הותר מיד לאכול מן התבואה החדשה, שהרי נאמר: "עד הביאכם את קרבן אלהיכם". אולם, בימינו שאין לנו בית מקדש, מעיקר הדין היה החדש אמור להיות מותר מתחילת יום ט"ז בניסן, אולם התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא "יום הנף כולו אסור", כלומר, שיום ט"ז בנישן שהוא היום בו היו מניפים את העומר (יום הינף) כולו אסור- והתבואה תהיה מותרת החל מיום י"ז.

חדש בחוץ לארץ[עריכה]

ישנה מחלוקת תנאים האם איסור חדש חל גם בחוץ לארץ הוא שהוא מהמצוות התלויות בארץ: "וכל מצוה שהיא תלויה בארץ (בקרקע ובגידוליה) אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן הערלה והכלאיים; ורבי אליעזר אומר: אף החדש" (משנה קידושין א ט). הראשונים נחלקו כדעת מי לפסוק, כדעת תנא קמא או כדעת רבי אליעזר. על פי התוספות, הרמב"ם, הרי"ף ועוד, מצווה זו נוהגת אף בחו"ל, ואילו לדעת הרא"ש (בתשובותיו^[1]), מצווה זו נוהגת רק בארץ ישראל. פוסקים רבים, בהם הב"ח, כתבו שבאירופה אפשר לסמוך על דעת יחיד של תשובת הרא"ש ולאכול חדש.

חדש מתבואת גוי[עריכה]

ראו גם[עריכה]

• מצת חדש