שיחה:תרומת הלשכה

תרומת הלשכה היא קופה כספית ורשות משפטית השייכת להקדש, שנתמכה על ידי התקציב השנתי של מחצית השקל, שכללה בפועל שלושה קופות שהיו בבית המקדש ואשר ממנה היו קונים את כל צרכי קרבנות הציבור.

צרכי המקדש[עריכה]

מלבד הצרכים הבסיסיים של קרבנות הציבור‏^[1], כמו הקטורת‏^[1] קרבנות התמיד שהוקרבו פעמיים ביום, שכרם של בית גרמו על עשיית לחם הפנים‏^[2], שכרם של בית אבטינס על ייצור קטורת הסמים‏^[2], תקציב קרבנות המוספין בכל שבת וחג, ועוד, היו קונים בכספי תרומת הלשכה גם צרכים פחות בסיסיים, אבל נחוצים, להקרבת הקרבנות. כך למשל, שכרם האנשים שהיו ממונים לבדוק את הקרבנות מכל מום שולם מכספי תרומת הלשכה. אף תלמידי חכמים שלמדו את פרחי הכוהנה הלכות השייכות לעבודת המקדש (כמו זריקת הדם, קמיצה, ושחיטה) קיבלו את שכרן מתרומת הלשכה. ‏^[3].

אף בגדי הכהונה^[4] וקניית הפרה אדומה^[5] בוצע על ידי כספים מקופת תרומת הלשכה.

אורגי הפרוכת[עריכה]

קיימת מחלוקת אודות הנשים שארגו את הפרוכות שהפרידו בין הקודש לקודש הקדשים‏^[6], אם קיבלו את שכרם מתרומת הלשכה או מבדק הבית. רב נחמן מסר כי רב פסק שתשלומם של אלו הוא מתרומת הלשכה הוא אך עצמו חלק על פסקו וקבע כי שכרם של נשים אלו הוא מבדק הבית, מכיוון שהפרוכת הייתה עשויה כחלק מבניין בית המקדש, וכתחליף לכותל שהפריד בין הקודש לקדש הקדשים בבית המקדש הראשון‏^[7]. על שאר הפרוכות, שהיו נגד הפתחים ולצורך צניעות, אחד בפתח ההיכל ואחד בפתח האולם, קיימת ברייתא מפורשת ששכר עשייתם נלקח מתרומת הלשכה.

מחלוקת אחרת היא על הנשים שגידלו את ילדיהן בטהרה ובמקום משומר, כדי שיוכלו - כאשר יגדילו - לעסוק בצרכי הפרה אדומה - שריפתה; מילוי המים חיים מהמעיין כדי להטביל בהם את האזוב ושני התולעת והצפור השחוטה; להזות במשך שבעה ימים לפני שריפתה על הכוהן שעתיד לשורפה‏^[8]. יש הסוברים שצורכי הם של הנשים היו ממומן בתרומת הלשכה, אך לפי שיטת אבא שאול היו נשים עשירות בירושלים שראו לעצמם זכות כדי לפרנס את הנשים האלו, ומכספיהם היו מתפרנסים.

צורכי העיר[עריכה]

לעיתים באופן חריג, קבע בית הדין כי צרכים חיוניים ומיוחדים של הציבור ינטלו מתרומת הלשכה, למרות שזו אינה מיועדת לכך. רבה בר בר חנה מבר בשם רבו רבי יוחנן כי בית הדין קבעו כי מכיוון שקיימת חובה נחוצה להגיה ספרי קודש (ספרי תורה וספרי נביאים וכתובים) שלא יהיו בהם טעויות, והיו שהתעצלו בכך וגרמו לשיבושים בקרב הציבור, יממנו גבאי תרומת הלשכה מומחים שיגיהו את הספרים ללא תשלום לכל החפץ, ותשלומם יהיה מתרומת הלשכה.

מותר תרומת הלשכה[עריכה]

כאשר הגיע ראש חודש ניסן, של השנה החדשה, התחילו להשתמש בכספי התרומה של השנה החדשה‏^[9]. הכסף שנשאר מתקציב השנה הישנה תלוי במחלוקת: לפי תנא קמא המותר שימש לייצור ריקועי זהב ששימשו כצפוי לבית קודש הקדשים, לפי רבי עקיבא מותר תרומת הלשכה שימש לקיץ המזבח - כאשר לא הוקרבו על המזבח נדרים ונדבות שהביאו הקהל, הקריבו מכספים אלו עולות, את הבשר הקריבו על המזבח והעורות הביאו לכוהנים, ולפי רבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכוהנים קנו במותר התרומה כלי שרת.

דינים נוספים[עריכה]

במקרה שהציבור הרחב מסרבים לתרום מכספם לתרומת הלשכה, ההלכה קובעת כי אין לכופם לכך. אמנם במקרה שאיש יחיד מסרב, יש סמכות לבית דין להכריח את תרומתו^[10]

הערות שוליים