שולחני
|
|
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית |
שולחני הוא בעל עסק המחליף וסוחר בשטרות ובמטבעות, זו בזו, לפי בקשת הלקוח. היה מקובל כי ה"שולחני" - היושב מאחורי "השולחן" או ה"דלפק" - מחשב לפני הלקוח את העיסקה, מציג את המטבעות, מונה אותן ולבסוף מבצע את העיסקה. מכאן שמו. תמורת השירות הוא היה גובה תשלום.
תפקידו בימי בית שני
במשנה מסכת שקלים מתואר תפקידו: "בחמישה עשר בו, שולחנות היו יושבין במדינה" (א',ג') והוא עוסקים בגביית מחצית השקל כספים אלו שימשו לקניית קורבנות הציבור שהוקרבו בבית המקדש. הם גם קבלו תשלום על השרות בצורה "קלבון" והמשנה אומרת: "כמה הוא קולבון, מעה כסף, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים, חצי." (א',ז'). אפילו נקבע שיעור התשלום:" נתן סלע ליטול שקל, חייב שני קולבונות." (א'ו'). והיו גם פטורים מהתשלום: "וגרים ועבדים משוחררים" (א',ו').
מחצית השקל נתרם בשקלים ובחצאי שקלים מהעיר צור, אשר טבעה אותם החל ב-125 לפנה"ס, ועד פרוץ המרד הגדול ב-66 לסה"נ. בזמן המרד, שולם המס באמצעות שקלים ירושלמיים, שנטבעו במיוחד למטרה ההיא. במסכת בכורות נאמר: "רב יהודה אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי ".(נ'ב'). תפקידם של השולחנים היה לספק מטבע מחצית השקל בתמורה למטבעות אחרות שנמסרו להן.
שלב מתקדם במקצוע היה קבלת מטבעות בתור פקדון. השולחני היה נאמן על המפקיד ותפקידו לפי ההלכה היה כשומר שכר. הוא היה רשאי להשתמש בכסף והיה חייב גם במקרה ןהפקדון איננו מסיבות של "אונס, גניבה ואבידה. אבל אם ההפקדה נעשית אצל בעל בית, הוא לא ישתמש בהם ואם אבדו הוא לא חייב באחריותם כי הוא שומר חינם.
לפי מדרש תנחומא היה לשולחני גם תפקיד של יועץ לשליט. הוא משווה את תפקידו של בלעם למעמדו של שולחני וכך מובא במדרש: "ויש אומרים, כשולחני היה, שהיו מלכי אומות העולם נמלכים בו, כשולחני הזה שהכל מריצין לו"(פרשת בלק, סימן ד'). מחבר אוצר ישראל סבור כי "זהו משל לשולחני שהיה משקר במשקלות (כרך ט')
מומחיות השולחני
הרמב"ם בהלכות שכירות דן במומחיות של השולחני ועד כמה היא מחייבת את הבאים במגע איתו: אם אדם מציג מטבע ואומר שהוא טוב ומתברר כי הוא כולל חומרים נחותים, מאלה המקובלים בהרכב סלע זה, אם הבדיקה הייתה כרוכה בתשלום - מציג המטבע חייב. ואם עשה זאת בחינם - פטור. וכך הוא אומר:
- וכן המראה דינר לשולחני, ואמר לו יפה הוא ונמצא רע אם בשכר ראהו חייב לשלם, אף על פי שהוא בקי ואינו צריך להתלמד. ואם בחינם ראהו, פטור: והוא שיהיה בקי, שאינו צריך להתלמד;
- ואם אינו בקי חייב לשלם, אף על פי שהוא בחינם.
- והוא שיאמר לשולחני, עליך אני סומך, או שהיו הדברים מראין שהוא סומך על ראייתו, ולא יראה לאחרים.
- וכן (על) שולחני שאמר יפה ונמצא רע, וכל כיוצא בהן עליהן להביא ראיה, שהן מומחין; ואם לא הביאו ראיה, משלמין.(פרק י')
משולחני לבנקאי
בימי הביניים הוקמו בתי שולחניים יהודיים באיטליה. הראשונים הוקמו בערים:פירנצה, גנואה ולוקה. היזמים הוזמו להקים את עיסקיהם לפי הזמנת השליטים, אשר הכירו בעובדה שנוצרים לא יכולים לעסוק במקצוע זו שהיה חשוב גם עבורם. השולחני היהודי, שנקרא הבנקאי, מימן לשליט את המלחמות שלו. בתמורה הוא קבל שעבוד על גביית המיסים, עובדה שלא גרמה נחת לתושבים היהודיים. השליט גם נאות לאשר התיישבות יהודים נוספים בעירו על מנת שלבנקאי שלו תהיה קהילה, אשר עימו יוכל להתפלל ולחנך את ילדיו. הבנקאי היהודי היה המייסד של קהילות אחדות של יהדות איטליה.
היו משפחות של בנקאיים והדבר הקל על ביצוע העברות כספים מעיר לעיר וכן על גיוס האמצעים בעת הצורך. לעיתים, הקלו בכך על הבנקאיים אשר נדרשו לצאת מהעיר והגיעו לעיר אחרת בה היו להם בני משפחה. רשת הבנקאיים השפיעה גם על מוסר התשלומים של השליטים. מי שאיבד את אימונו בבית שולחני אחד היה מתקשה לרכוש אימון בבית שולחני אחר.
במאה ה-18 התפתח העסק השולחני מעבר למימון הציבורי למטרת לחימה. הוא נדרש לממן גם עבודות ציבוריות. בינתיים גם הנוצרים חדרו לשוק השולחני וכך הוקמו הבנקים המודרניים.
קישורים חיצוניים
- אוצר ישראל ט' - הערך "שולחני"