מילון הראי"ה:מלך (כינוי)

ערך זה עוסק במלך (כינוי). אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך מלך (פירושונים).

סגולת המלכות העצמית, המופיעה מגדולתו יתברך. הבטוי המופשט של המלוכה העצמית אשר היא מאז מעולם שלו [ע"ר א קצט]. הממלכה האלהית, באדם ובעולם, בחיים ובמציאות [ע"ר א קנ]. ע' במדור זה, ד' מֶלֶךְ. מלך - ההנהגה וההשגחה שמנהיג (את הברואים וכל עלילותיהם) לטובתם השלמה [ע"א ב ז טו]. ◊ תאר מלך ראוי להאמר מצד הכרתינו את דעת האלהים מצד הנבראים כפי ערכינו [ע"א ב ח ו]. "מלך הכבוד" - שעיקר תכלית מלכותו המתגלה בכל הבריאה כולה הוא הכבוד האמיתי שהוא כבוד הנפש הנמשך ממנה, בידיעה מצד עצם הפועל, באין צורך אל הפעולה [עפ"י מ"ש רצה (ה' רנא, רנג)]. ע' במדור זה, "אבינו". ע' במדור תיאורים אלהיים, ביאת מלך הכבוד.