מערת המכפלה
|
|
| חברון העברית |
| מערת המכפלה |
| חברון |
| היישוב היהודי בחברון |
| בית הכנסת אברהם אבינו |
| קרית ארבע |
| בית הדסה |
| ישיבת שבי חברון |
| ישיבת ניר קרית ארבע |
| בית השלום בחברון |
| קברי ישי ורות |
| אדמות ישי |
| בית הכנסת חזון דוד |
| אלוני ממרא |
מערת המכפלה הוא מקום קבורתם של אבות ואמהות האומה הישראלית: אברהם אבינו, שרה אימנו, יצחק אבינו, רבקה אימנו, יעקב אבינו ולאה אימנו. רק רחל אימנו נקברה בדרך, בבית לחם באתר הנקרא קבר רחל. יעקב אבינו מבקש כי יעלו את עצמותיו ממצרים למערת המכפלה ואכן בניו עושים כן: "ויעשו בניו לו כן כאשר צום. וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את-השדה לאחזת-קבר מאת עפרן החתי על-פני ממרא".(נ').
חפירת המערה מיוחסת לאדם הראשון. סיפור קניית השדה מידי עפרון החיתי מובא בפרשת חיי שרה. יש איזכורים למערה, מימי הבית השני, בספרי תולדות היהודים של יוסף בן מתיתיהו. קיימים איזכורים למערה גם מספרי נוסעים מהתקופה הביזנטית עד העת החדשה.
כיום המערה משמשת כמקום תפילה. היא פתוחה ליהודים בחלקה: מצבות הציון על קברי אברהם ושרה ועל קברי יעקב ולאה. האולם המרכזי של המערה בין קברי יצחק ורבקה פתוח ליהודים רק בימים ספורים במהלך השנה.
מבדיקות שנעשו התברר כי מתחת למבנה הנוכחי של המערה, שהוא מימי בית שני, קיימת מערה המכילה שתי קומות, מעין מערה כפולה, מכאן שמה של המערה. במערה מחילות ארוכות למדי החצובות בסלע ונפגשות אחת עם השנייה. בקומה התחתונה נמצאו מצבות עתיקות, מעליהן, כך שוער, מצויים הציונים במבנה העליון. לפי המתואר בעלון של חברון, המערות נמצאות מתחת ל"פתח גן עדן" - הנמצא באולם יצחק, אליו נוהגים המוסלמים לשלשל נר כל יום. ה"ציונים" הוצבו בידי המוסלמים והם סמליים בלבד ואינם מעל הקבר ההיסטורי.
באתר מערת המכפלה, מוצג "סיור וירטואלי" ובו פרק על "סוד המערה" המציג תאור של 4 דקות על מה הנמצא בתוך המערה.
המבנה הנמצא כיום מעל המערה נבנה ע"י הורדוס. במבט פשוט על המבנה ניתן לראות את הדמיון בסיתות האבנים וצורתו כדגם מוקטן להר הבית שגם הוא שופץ בידי הורדוס. בתקופת שלטון המוסלמים נוספו למבנה צריחי מסגדים.
משמעות קניית המערה
הרב דֹב ליאור, רבהּ של קרית ארבע–חברון וראש ישיבת ניר, כתב בעלון "ישע שלנו" לפרשת חיי שרה שנת תשס"ט, על המשמעות של קניית המערה על ידי אברהם אבינו. וכך הוא כתב: "המדרש אומר "כמה דיו נשפך וכמה קולמוסים נשברים כדי לברר מקחו של צדיק". רכישתה של מערת המכפלה לא היתה רק אקט קניית מקום קבורה לשרה אמנו - זהו סמל לדורות, כפי שהרמב"ן כותב, שאנחנו צריכים לדעת מקום משכן אבותינו הקדושים משום שאצלנו הדורות הבאים קשורים עם המקום הזה, וגם מבחינה פנימית, אומר האבן עזרא, שידיעה זו חשובה ביותר עבור כל מי שיש לו קשר בארץ. רכישתה של מערת המכפלה לצורך קבורה העמיקה, החדירה וחיזקה את אחיזתו של אברהם אבינובארץ הזאת, ואנחנו רואים שבמשך הדורות מערת המכפלה שימשה כמקום השראה לכל מי שהיה צריך התחזקות, בייחוד במה ששייך לנצח ישראל ומה ששייך ביחס לארץ ישראל"
תולדות המערה
בספר הזוהר כתוב כי האדם הראשון חצב את המערה וטמן בה את עצמו ואת אשתו. "מהיכן ידע (היכן המערה)? אלא ראה אור אחד דקיק עולה באותו מקום, שיוצא מגן עדן, ורצה אותו לקברו. ושם הוא המקום, סמוך לשער גן עדן." (בראשית נ"ז). הזוהר החדש מוסיף: "כשנולד שת, סלקו הקב"ה לאדם הראשון למעלה מכל הארצות, לתבל, במקום ארץ ישראל, בחברון. ושם חצב לו קבר, ועשה מערה לפנים ממערה, סמוך לגן עדן. ושם היתה קבורתו, וקבורת אברהם יצחק ויעקב, והאמהות.. רבי קסמא אומר: מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה - בא אדם לקברה שם, ושם הריח מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה - "דייך". באותה שעה עמד ולא חצב יותר, ושם נקבר. מי נתעסק בו? שת בנו, שהוא היה בדמותו ובצלמו. אמר ר' רחומאי: הקב"ה נתעסק בו כשנוצר, ונתעסק בו כשמת. ולא היה מי שיודע בו, עד שבא אברהם אע"ה, ונכנס לשם, וראה אותו..." ( רות, ע"ט, ד').
ועוד כתוב בילקוט שמעוני "ואל הבקר רץ אברהם" - ברח מלפניו ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אחריו שם וראה שם אדם ועזרו שוכבים וישנים, ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח, לפיכך (מחד) מערת המכפלה. אמר לבני יבוס (והוא חתיים אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים) לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר. ולא קבלו עליהם, התחיל כורע ומשתחוה להם שנא' ו"ישתחו אברהם לפני עם הארץ", אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר היבוסי ואנו מוכרים לך. כרת עמהם ברית ושבועה, מה עשו אני יבוס עשו להם צלמי נחושת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ כתיב (שמואל ב' ה') "ואת היבוסי יושב ירושלים וגו'" ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו שנא' (שם) "ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה", וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא והיו ישראל כחול הים אלא מכח השבועה, עד הסירך העורים והפסחים אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו ורגליהם ולא יהלכון.{{מקור|(פרשת ויחי רמז פ"ב)}][1]
המקור המקראי לרכישת המערה מובא בספר בראשית - פרק כ"ג. אברהם אבינו פונה אל בני חת בבקשה כי יבקשו מעפרון :"וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר" (ט'). תמורת 400 שקל כסף עובר לסוחר קונה אברהם את כל המתחם:"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב:"(י"ז).
פרשני המקרא מוסיפים הסברים. רש"י כותב על דיבור המתחיל "המכפלה" - בית ועליה על גביו. הרמב"ן מצטט את רש"י, לפי המקור במסכת עירובין :"בית ועליה על גביו. דבר אחר שכפולה בזוגות ( נ"ג ב'), ואינו מקבל את פירושו: "והנה הוא שם המקום אשר בו השדה, ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות."
הרמב"ן מבאר מדוע אברהם בקש גם את השדה: "והנה אברהם לא היה מבקש רק למכור לו המערה כי היא בקצה השדה וישאר השדה לעפרון, והוא אמר לו דרך מוסר, או מרמה שיתן לו השדה והמערה אשר בו, כי לא יתכן לאדם נכבד כמוהו שתהיה לו המערה לאחזת קבר והשדה יהיה לאחר, ואברהם שמח בכך וקנה הכל בדמים שהזכיר לו"
הרמב"ן מסכם גם לקח לעתיד: "ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים. ורבותינו אמרו (ב"ב טז א): שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו. ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאומר להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים, ועוד לקיים לו דבר השם להיות לו נחלה, כי מה מעלה לארץ בזה כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה, ודבר השם לאברהם על כל הארץ היה ונתקיים רק בזרעו".
ראשוו הבאים למערה, אחרי קבורת האבות, היה כלב בן יפונה. בזוהר לפרשת וארא כתוב על הפסוק: "ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו, וימלא אחרי". מהי "רוח אחרת"? - שפרש מאותם המרגלים. שכתוב: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" - שפרש מאותם המרגלים, ובא הוא לבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות. וחברון ניתנה לו חלק ונחלה להתחזק בה. - כלב, האירה בו רוח חכמה, ובא לחברון להתחבר באבות, ולמקומו הלך. ולאחר מכן מקומו היתה, וירש אותה. ( ל"א, א').
תאורי הנוסעים
רבי בנימין מטודלה ביקר במערה במאה ה-12 וכתב: "ומשם (מבית לחם - מקום ביקורו הקודם) שש פרסאות לחברון אבל מדינת חברון היא בהר והיא הרבה ביום הזה. ובעמק השדה בשדה המכפלה, שם העיר (חברון) היום ושם הבמה הגדולה שקורין שטמן אברהם, והיא היתה כנסת היהודים בימי ישמעאלים. ועשו שם הגויים שישה קברים על שם אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ואומרים להולכים (עולי הרגל הנוצרים) שהם קברי האבות ונותנין שם ממון. אבל אם יבוא יהודי שיתן שכר לשוער של מערה ופתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מימי אבותינו הע"ה וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו וירד למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן בשנייה, עד שיבוא אל השלישית והנה שם ששה קברים: קבר אברהם ויצחק ויעקב ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים. על קבר אברהם חקוק 'זה קבר אברהם' ושל יצחק 'זה קבר יצחק בן אברהם אבינו', ושל יעקב 'זה קבר יעקב בן יצחק בן אברהם אבינו', ועל האחרים 'זה קבר שרה' ו'זה קבר רבקה' ו'זה קבר לאה'.
ובמערה מדליקין שם עששית אחת דולקות ביום ובלילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים שם מתיהם בימי ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו, ומניחין אותן שם עד היום הזה. ובקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם ומעיין לפני הבית. ואין מניחין שם לעשות בית מפני כבוד אברהם אבינו". [2]
אתר מערת המכפלה ליקט את תיאורי הנוסעים הרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורה כדלקמן:
הרמב"ם ביקר בשנת ד' תתקכ"ו (1166) במערת המכפלה, וקבע את יום הביקור בה כיום טוב לדור ותלו ולזרעו אחריו, כדבריו: "ובאחד בשבת, תשעה לחודש (מרחשון)... עמדתי במערה והתפללתי, שבח לאל יתברך על הכל .. נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בהם אכילה ושתייה. אלקים יעזרני על כל ויקים לי נדרי לה' אשלם - אמן".
רבי עובדיה מברטנורה ביקר במערה במאה ה-15 וכתב: "כי הלכתי לחברון וגרתי בה ימים רבים, עד אשר הייתה ישיבתה חביבה עלי כמעט יותר מירושלים, להיות היהודים בה מעט וטובים ואינם כאנשי ירושלים לרוע. והם כעשרים בעלי בתים מכונסים במבוי אחד הסגור עליהם, ולא יעבור ביניהם ישמעאל וטמא. וגם מסורת ביד כל אנשי הארץ, כי הקבורה בחברון טובה מבירושלים. ופה חברון על קבורת האבות בנין ישן נושן מאד מאבנים גדולות, לא יאומן כי יסופר, על הבניין הנושן בנין חדש מהישמעאלים".
רבי משולם מוולטרה כתב במסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל כי הוא הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה" . הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר במערת המכפלה ועורך תרשים של המערה.
בכתביו הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות והיא "עיר טובה". על מערת המכפלה יש מסגד והיהודים אינם מורשים להכנס למבנה. הם רשאיים להתפלל רק דרך "חלון קטן" ולשם "זורקים מעות ומיני בֹשם". הוא מספר על מנהג מעניין של הערבים. היו נותנים לציבור כל יום מזון הדומה לזה שנתנו "האבות":
- לחם, לשונות בחרדל ועגל רך וטוב - כמו שאברהם אבינו נתן למלאכים.
- ציד ומטעמים - כמו שעשיו הכין ליצחק אבינו.
- לחם ונזיד עדשים - כמו שיעקב אבינו הכין לעשיו.
בחברון הוא מוצא 20 משפחות יהודיות. המשפחות מספרות לו כי הנשים מצליחות להכנס למסגד, שכן לא מזהים שהן יהודיות בשל הרעלה על פניהן. הנשים מספרות כי על קברי אברהם ושרה בתוך המסגד יש "מנורת זהב עם אבנים טובות" ועל שאר הקברים יש מנורת כסף עם אבנים טובות.
משולם מוולטרה, שהיה "שולחני" במקצוע, מוצא לנכון לספר לנו כי למערה יש הכנסות גדולות מכרמים, זיתים ובתים. ובנוסף לכך, "הישמעאלים המתים לכפרת נפשם ייתנו יותר מה' אלפים דוקטים זהב כל שנה".[3]
גם נוסע מוסלמי עבר בחברון במאה ה-14, אבן בטוטה. הוא נסע לארץ ישראל לאורך חוף הים התיכון והגיע לעיר עזה. משם הוא חצה לרוחב את הארץ ומגיע ל חברון. בחברון הוא בקר במערת המכפלה. הוא שאל את האימאם: האמנם אבות האומה קבורים פה ? הוא משיב לו, שכל המלומדים שהוא פגש מעידים על אמיתות המסורת, אשר עברה בעל פה מדור לדור, "זו מסורת עתיקה ואין ספק בה". האימאם הוסיף עוד פרט, לפי מסורת בעל פה, שלמה המלך ציוה על ה"ג'ינים" - השדים שפועלים לפי פקודתו - לבנות את המבנה המפואר שמעל למערת המכפלה.
בעת החדשה
אתר מערת המכפלה מספר על ביקור שערך במקום הרבי מגור בשנת 1935: "רק שבע מדרגות מותר לכם לעלות ויותר אף לא צעד אחד"- הזהיר אותנו השומר הערבי האדמוני של המסגד, אשר אף לאחר שקיבל "בקשיש" הגון, לא נתרכך ולא היה מוכן לשום פשרה. .. אנו המלווים ספרנו את המדרגות אשר האדמו"ר עלה בהן: "שמונה, תשע, עשר, אחת עשרה..." - זה הוא, כאן! נפלטה קריאה נרגשת מאת רבנו. ורבנו נעצר במקום, כשכולו שקוע בתפילה, ללא קול והגה, נוסח גור... "
בעקבות פרעות תרפ"ט גורשו יהודי חברון והמערה היתה בידי הערבים. במלחמת ששת הימים שוחררה חברון בידי הרב שלמה גורן זצ"ל. מאותה תקופה התפללו בה יהודים וערבים יחד. בפורים תשנ"ד נכנס ד"ר ברוך גולדשטייו הי"ד למערה עם עוזי והרג כמה עשרות ערבים, לאחר שנפוצו שמועות על פיגוע אותו מתכננים הערבים בעיר. בעקבות כך נסגרה המערה למשך מספר חודשים, ובעקבות הפגנות הוקמה ועדה שהציעה את הפתרון הנוהג כיום שבו היהודים מתפללים בצג אחד של המערה (אולם אברהם ושרה) והמוסלמים בשאר המערה (אולם יצחק), ואין מגע ביניהם. לכל עדה יש זכות לקבל את כל המערה לרשותה במשך 10 ימים בכל שנה (ביניהם ימי חול המועד, ערב ראש השנה ועוד).
לאחר כיבוש המערה הורדה דרך "פתח הנרות" הוא "פתח ג"ע" ילדה שדיוחה על מסדרון ארוך שהסתיים במדרגות שהובילו אל פתח חסום בפתחה של המערה. מסתבר שזו הייתה הכניסה העתיקה אל המערה. כמה ממתיישבי חברון ירדו לפני כמה שנים במסווה ליל סליחות ופרצו את הכניסה וחשפו זוג מערות, ובהם עצמות מתים (כנראה מימי בית ראשון ושני של אנשים שחפצו להקבר ליד קברי האבות). את המערה השניה לא הספיקו המתיישבים לחשוף.
תפילות במערת המכפלה
המקום המרכזי לתפילות במערת המכפלה הוא המרחב בין המצבות על קברי אברהם ושרה לבין המצבות על קברי יעקב ולאה
קישורים חיצוניים
- ↑ מקור: לקט קרית ארבע מאת מרדכי חיים גליקזאהן, ירושלים תער"ב
- ↑ מקור
- ↑ הנוסע פליכס פאברי מסםר על הכנסה שנתית של עשרים וארבע אלף דוקטים