מיקרופדיה תלמודית:אין אדם רואה חובה לעצמו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:33, 20 באוקטובר 2013 מאת יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - אין דעתו של אדם נוטה לחייב את עצמו

כלל זה משמש נימוק לאיסור לקיחת שוחד, שהוא אפילו כדי לזכות את הזכאי ולחייב את החייב (כתובות קה א; רמב"ם סנהדרין כג א; טוש"ע חושן משפט ט א), לפי שהמקבל שוחד דעתו מתקרבת אל נותן השוחד והרי הוא כגופו, ואין אדם רואה חובה לעצמו (כתובות קה ב, ורש"י)[2].

אפילו כשהוא לוקח שוחד משני בעלי הדין שייך טעם זה של אין אדם רואה חובה לעצמו, שכשם שאדם קרוב לכל אבריו, ובכל זאת אינו רוצה בקיום אבר אחד כשעל ידי זה יגיע הפסד לאבר שני, כך כששניהם נתנו שוחד, אף על פי ששניהם הם כגופו, בכל זאת כשאחד חייב בדין לגמרי והשני זוכה בדין לגמרי, אינו רואה למתחייב חוב גמור, ויבוא להטות את הדין בשביל לצאת ידי שניהם (הפלאה שם. ועי' שו"ת חות יאיר סי' קלו).

מר בר רב אשי אמר על עצמו שהוא פסול לדין לתלמיד חכם, לפי שהוא חביב עליו כגופו ואין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קיט א).

מי שיש לו דין ודברים עם חברו, אל יורה לעצמו, אלא יפנה לדיינים והם יודיעוהו אם חייב הוא או פטור, ואפילו הוא חכם גדול, כי אין אדם רואה חובה לעצמו (סמ"ג עשין צה; לבוש חושן משפט עה א)[3].

הערות שוליים

  1. א, טור תקעא.
  2. וראה חזון איש ענייני אמונה ובטחון ג ל מה שביאר בענין זה.
  3. ואם רשאי תלמיד חכם להורות לעצמו או לאשתו בענייני איסורים – ראה שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' יח, ובמקורות הרבים שציין שם.