יריחו

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י אריאל ביגל נ"י (שיחה) 22:46, 29 ביוני 2015 (IDT)

יְרִיחוֹ היא עיר בבקעת הירדן, על יד ים המלח, בנחלת שבט בנימין. יריחו היתה העיר הראשונה שכבשו ישראל בכניסתם לארץ ישראל בימי יהושע בן נון. כיום מתגוררים בעיר ערבים.

שמות העיר

בתורה, מוזכרת תמיד העיר בשם יְרֵחוֹ^[1]. החל מתקופת יהושע, נקראת העיר לרוב בשם יְרִיחוֹ, אולם עדיין לעיתים מופיעה בשמה המקורי. רש"י מסביר את משמעות השם "יריחו" (בשם יוסף בן גוריון): "פנג הוא אפרסמון, וגדל ביריחו, ועל שם הריח נקרא יריחו" (רש"י מלכים ב כ יג). במקום אחד נכתב שמה יְרִיחֹה (מלכים א טז לד).

כינוי נוסף ליריחו המוזכר בתנ"ך הוא "עיר התמרים", משום שבקעת הירדן מלאה בעצי תמר. יש מפרשים ש"בעל תמר", המוזכר בספר שופטים, הינו "מישור יריחו" (תרגום יונתן שופטים כ לג; ורש"י שם).

יריחו בתנ"ך

בתורה

העיר משמשת כציון מקום חנייתם של בני ישראל לפני כניסתם לארץ: "וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (במדבר כב א). מערבות מואב יצאו ישראל למלחמת מדין (במדבר לא יב), ושם עלה משה אל הר נבו ומת (דברים לב מט ודברים לד א). יריחו כעיר, מוזכרת כאחד מן המקומות שבהם צפה משה לפני מיתתו (דברים לד ג).

בימי יהושע

לפני הכניסה לארץ ישראל, שלח יהושע שני מרגלים לרגל "את הארץ ואת יריחו". על פי חז"ל, מרגלים אלו היו כלב בן יפונה ופינחס בן אלעזר (במדבר רבה טז א). המרגלים הגיעו ליריחו, לביתה של רחב הזונה, שהחביאה אותם מפני שליחי המלך. היא הבריחה אותם דרך חלון ביתה, שהיה בחומת העיר, והשביעה אותם כי בעת כיבוש העיר יצילו את משפחתה.

לאחר שבני ישראל חצו את הירדן, הקימו את גל האבנים ומלו, נערכו ישראל לכיבוש העיר הראשונה, יריחו, שמתאורת כעיר "סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא" וכעיר של גבורי חיל (יהושע ו א-ב). ה' מבטיח ליהושע כי יתן בידו את יריחו. כיבוש העיר התבצע, על פי ציווי ה', על ידי הקפת העיר עם ארון הברית ושבעה כהנים שתקעו בשופרות פעם ביום, במשך ששה ימים, וביום השביעי שבע פעמים. ביום השביעי, לאחר שהכהנים תקעו בשופר, הורה יהושע לעם להריע, וחומת העיר נפלה. לאחר שנפלה החומה, הכו ישראל את כל תושבי העיר, למעט משפחתה של רחב הזונה. את רכוש העיר הורה יהושע להחרים לה', ואת העיר עצמה שרפו באש.

על אף ציוויו של ה' את יהושע, עכן בן כרמי מעל בחרם, ולקח משלל העיר אגרת שנער ומאתיים שקל כסף ולשון זהב אחת. בעקבות כך, בני ישראל נכשלו במלחמתם הבאה- מלחמת העי, ולאחריה, על ידי גורל, מצאו את החוטא והרגוהו.

לאחר כיב�ש העיר, קלל יהושע את את מי שיבנה את יריחו: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (יהושע ו כו), כפי שאכן קרה לחיאל בית-האלי (ראה לקמן). פירושים שונים ניתנו לקללה זו. על פי רד"ק (ו יז), הואיל והיתה זו העיר הראשונה שכבשו ישראל, יש להשאירה כתרומה. הרמב"ם הסביר, שהטעם הוא על מנת שחורבות העיר ישארו כעדות לנס שהתרחש, שהחומות לא נפלו כבכל מלחמה רגילה אלא שקעו באדמה במקומן (מורה נבוכים חלק שלישי נ)

כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים, היוותה יריחו נקודת גבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים^[2], אך בפועל היתה בתחומו של בנימין יהושע יח כא. חז"ל אומרים שהקב"ה נתן לבני בנימין את "דושנה של יריחו"^[3].

בניית העיר מחדש

יריחו נותרה בחורבותיה עד ימיו של אחאב בן עמרי מלך ישראל, אז בנה חיאל בית-האלי את העיר, ונתקיימה בו קללת יהושע: "בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ד' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן".

לאחר מכן, חיו מבני ישראל בעיר, ואף היו בה נביאים^[4]. ביריחו השיבו חיילי ישראל את השביה ששבו מחיילי יהודה במלחמת אחז עם פקח בן רמליהו, לאחר שעודד הנביא הורה להם להשיב את השביה (דברי הימים ב כח טו). ביריחו עברו אליהו הנביא ואלישע הנביא בדרכם לירדן, שם עלה אליהו בסערה השמים. בחזרתו מן הירדן, באו אליו בני הנביאים אשר בעיר בתלונה כי המים בעיר אינם ראויים לשתיה. אלישע הטיב את המים על ידי נס כשהשליך לתוכם מלח. עד היום מצוי ביריחו "מעיין אלישע", אשר על פי המסורת הוא המעיין שתיקן אלישע.

בעליה מבבל עלו שלוש מאות ארבעים וחמישה איש מבני יריחו (עזרא ב לד; נחמיה ג ב), והם השתתפו עם אלישיב הכהן הגדול בבנית "שער הצאן" בחומת ירושלים (נחמיה ג ב).

יריחו בדברי חז"ל

חז"ל מציינים, כי את ריח הקטורת היו מריחות אף העזים ביריחו.

בתוספתא (שביעית ז י) מוזכרת יריחו כעיר הגבול של עמק יהודה, לענין ביעור משערות, ובמקום אחר משמשת יריחו כציון לגבול תחום נהר הירדן, שרק מיריחו ודרומה נקרא שמו ירדן ואילו מצפון ליריחו אין נחשב ירדן (תוספתא בכורות ז ד).

הקהילה היהודית ביריחו

בעת העתיקה

נסיונות חידוש ההתיישבות בשנת תרמ"ב

נסיונות חידוש ההתיישבות לאחר מלחמת ששת הימים

יריחו בהלכה

על פי דברי הברייתא (בבלי ברכות נד א), הרואה את חומת יריחו שנפלה, צריך להודות ולשבח את ה' על הנס שנעשה, ומבואר בדברי הרמב"ם (רמב"ם ברכות י ט) כי עליו לברך "שעשה נסים לאבותינו במקום הזה".

הערות שוליים