לוי
|
|
- ערך זה עוסק בלוי בן יעקב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך לוי (פירושונים).
לוי או לוי בן יעקב הוא אחד משבטי ישראל, בנם השלישי של יעקב אבינו ולאה אימנו. מעמדו במשפחה נפגע לאחר שספג, יחד עם שמעון בן יעקב, בקורת על התנהגותו בשכם, כאשר נקמו את כבוד אחותם דינה בת לאה.
בעקבות פעולתו בחטא העגל זכה למינוי בתור כוהני עם ישראל. וממנו ייצאו מנהיגו של העם משה רבינו, הכהן הגדול הראשון אהרן הכהן ומשפחת חשמונאים. רש"י מוצא לכך רמז כאשר ניתן לו שמו נאמר קרא שמו לוי - וכתב: "תמהתי שבכולם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא. ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה: ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי".
לפי סדר עולם רבא שמעון נולד בשנה העשירית להיות יעקב אבינו בחרן, שנת א' קצ"ה - 2,195 לבריאת העולם בט"ז ניסן, מת בן מאה עשרים ושבע שנה [1]
מקורו של השם[עריכה]
לאה אימו בוחרת לו את השם לוי ומסבירה: "...הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלשָׁה בָנִים..."([[ספר בראשית]], כ"ט,ל"ד). רש"י מסביר גם את המקור לשביעות רצונה באמרה הפעם ילוה אשי - "לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים מיעקב וארבע נשים ישא, אמרה מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים" - שכן כבר היו לה שלושה בנים.
מדרש רבה: "ר' יודן אמר: לוי זה, עתיד ללות את הבנים לאביהן שבשמים", דהיינו יכהנו ככוהנים וכלווים.
רבי עובדיה ספורנו מוצא בבחירת השם, ביטוי לסיום הרגשת הקיפוח של לאה אימנו: "הַפַּעַם יִלָּוֶה. שֶׁכְּבָר אֲנִי מֻחְזֶקֶת לִהְיות רַבַּת בָּנִים, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה 'בִּתְלָתָא זִמְנֵי הַוְיָא חֲזָקָה' [2].
סמל השבט[עריכה]
לוי היה מְפֻתָּח על בָּרֶקֶת [3] בחשן משפט. היא קַּרבוֹנְקְלָ"א. שמה נובע מהברק הזהוב שבה הנראה כזהב. והיא האבן שתלה נח בתיבה לפי "צהר תעשה לתיבה" (בראשית, ו'). וישעיה הנביא קרא לה "אקדח" שכתב: "ושעריך לאבני אקדח" (נ"ד) על שם שקודח כגחלת והוא מלשון "קודחי אש"
הסמל ניתן לשבט לוי כי היו מאירים בתורה. גם משה שהיה משבט לוי, כאשר נולד, מייד התמלא הבית אורה שנאמר "קרן אור פנוי".
רבינו בחיי כתב שסגולתו מחכימת פתי, שאם שוחקין אותו במאכל ומשקה יועיל הרבה להתחכם ולפתוח הלב.
ברקת היא מאבני החושן הקשות ביותר לזיהוי ולתרגום. הברקת היא אבן מבריקה. אונקלוס קורא לה "ברקן" ותרגום ירושלמי קורא לה "ברקתא". הסברה המסורתית היא שמדובר בעצם ביהלום מסוג שהוא. תרגומים יווניים מוקדמים לתנ"ך, לעומת זאת, גורסים כי מדובר בקריסטל קוורץ או באבן מבריקה ממשפחת הבר [4]
בחירתו של שבט לוי[עריכה]
התנהגותו במהלך חטא העגל הביא אותו לבחירתו לתפקידו המיוחד. וכך נאמר בספר שמות: "וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל-בְּנֵי לֵוִי" (ל"ב,כ"ו). רש"י שם לב למילה כל בני לוי - ומכאן הוא למד "שכל השבט כשר". רבי אברהם אבן עזרא מנסה לנמק מדוע דווקא הם באו בני לוי והוא משיב: "שהם ממשפחתו".
משה רבינו לפני מותו מברך את השבט ומאחל לו הצלחה בתפקידו המיוחד: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ יְהוָֹה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן-יְקוּמוּן([[ספר דברים]]ל"ג, י'-י"א)
יש הרואים רמז על התנהגותו של השבט גם בברכת משה רבינו לפני מותו: "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת-אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת-בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ"([[ספר דברים]](ל"ג,ט') - דהיינו בהרגו את החוטאים בחטא העגל הוא לא חס על קרובי המשפחה. אמנם יש סתירה, שכן לפי הבאור הקודם "כל" בני השבט הצטרפו. כתב: "והרגו איש את אחיו - אפילו יהיה אחיו." ואכן בהמשך נאמר: "ויעשו בני לוי - ולא כל בני לוי".
פיזורו בין השבטים[עריכה]
יעקב אבינו מנבא לבני השבט את גורלו, על בסיס ההתנהגות שנצפתה מאביהם: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל גם בספר בראשית ([[ספר בראשית]],מ"ט,ה',ז'). התוצאה, נחלתם הייתה בתוך נחלות שבטי ישראל.
רש"י מבאר אחלקם ביעקב - "אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר:... ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד".
הדמוגרפיה של השבט[עריכה]
מספרם של בני השבט אינו תואם את המקובל לגבי שבטים אחרים ויש המנסים למצוא הסבר לכך. העובדה היא כי במפקד בני ישראל, בשנה השנייה לצאתם מארץ מצרים, בספר במדבר הם זכו ליחס מיוחד כאשר נאמר: "וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם" [5]. רש"י מציע הסבר ונימוק בהסברו לד"ה אך את מטה לוי לא תפקד - "כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו" - עניין של כבוד אך זה לא מספק אותו, הוא מחפש הסבר יותר מעמיק וכתב דבר אחר: "צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר, אמר אל יהיו אלו בכלל, לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל".
שבט לוי נפקדים מבני חודש ומעלה (ג',ט"ו). רש"י מגדיר: "משיצא מכלל נפלים הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקדש". אך הוא מביא גם מדרש: אמר ר' יהודה ברבי שלום: למוד הוא אותו השבט להיות נמנה מן הבטן, שנאמר (במד' כו, כט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, עם כניסתה בפתח מצרים ילדה אותה. ונמנית בשבעים נפש, שכשאתה מונה חשבונם לא תמצאם אלא שבעים חסר אחת, והיא השלימה את המניין:
רש"י ממשיך, איך נמנו בני חודש ומעלה, לפי כך נאמר על פי ה' - אמר משה לפני הקב"ה היאך אני נכנס לבתי כולם ולתוך אוהליהם לדעת מניין יונקיהם? אמר לו הקב"ה: עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי. הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר על פי ה'".
אך באופן מעשי יותר מביא מדרש רבה: "למה נמנו מבן חדש? לפי שלא נמנו הלוים מנין הזה, אלא לפדות בכורי ישראל וכשם שהבכורים נפדים מבן חדש, כך הלוים נמנו מבן חדש".
המפקד הסתיים ויש הפרש בספירה הכוללת שנים ועשרים אלף - ובפרטן אתה מוצא שלוש מאות יתרים:
- בני גרשון שבעת אלפים וחמש מאות.
- בני קהת שמונת אלפים ושש מאות.
- בני מררי ששת אלפים ומאתים.
[הרי שנים ועשרים אלף ושלש מאות]. ולמה לא כללן עם השאר ויפדו את הבכורות, ולא יהיו זקוקים השלשה ושבעים ומאתים בכורות העודפים על המניין לפדיון? אמרו רבותינו במסכת בכורות (בכורות ה א): "שאל קונטרוקוס השר (רש"י: שם שר) את רבן יוחנן בן זכאי: בפרטן של לוויים אתה מוצא עשרים ושניים אלף ושלוש מאות. בכללן אתה מוצא עשרים ושניים אלף. ושלוש מאות להיכן הלכו? אמר לו: אותן שלוש מאות, בכורות היו, ואין בכור מפקיע בכור. ועל כך מוסיפה שם הגמרא: "מאי טעמא? אמר אביי: דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו". דהיינו: אותם שלוש מאות בכורות נפטרו מן הפדיון, ובכך נכנסו לקדושת הלוויים תחת היותם בעצמם בכורות. לפיכך אין בכוחם להפקיע שוב את קדושתם של בכורי ישראל".
הבכורות בשבט לוי[עריכה]
הרב אלחנן סמט מישיבת הר עציון [6] מעלה שאלה מענינת. כדי לקחת את הלוויים תחת "כל בכֹר זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה", מצווה ה' את משה לפקוד את הבכורות. תוצאת המפקד נכתבה בפרק ג' פסוק מ"ג: "ויהי כל בכור זכר במספר שמֹת מבן חדש ומעלה לפקדיהם שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים".
הוא שואל, האם מספר זה תואם את גודל האוכלוסייה הכללית של בני ישראל? הבה נבדוק: מספר הבוגרים בישראל מבן עשרים שנה ומעלה היה 1.2 מיליון נפש זכרים ונקבות. אולם הבכורות נמנו מבן חודש ומעלה, וכדי לקבל את היחס בין מספר הבכורות לבין האוכלוסייה כולה, עלינו להשלים בקירוב את מספרם של הצעירים עד גיל עשרים שנה. מבחינה דמוגרפית סביר שמספרם גדול בהרבה מאלו שהם בני עשרים ומעלה. אנו נתפוס את המועט ונשער שמספרם היה כעין המספר הקודם, ונקבל אוכלוסייה כללית של 2,4 מיליון נפש לפחות. באוכלוסייה זו ישנם 44 אלף בכורות - בנים או בנות שנולדו ראשונים. נמצא כי לכל נולד ראשון ישנם בממוצע 55 אחים ואחיות! הסעיף הקודם בעיוננו מאפשר לנו להשוות תוצאה מדהימה זו לתוצאה שתתקבל בשבט לוי, אלא ששם - על פי פירושם של חז"ל - אנו נמצאים על בסיס מדויק יותר: על אוכלוסייה כוללת של 22,300 זכרים ישנם 300 בכורות זכרים, ואם כן מספר הילדים הממוצע במשפחת לוויים היה 74!
והוא מגיע למסקנה שיש לדייק בכתוב. מצוות קידוש הבכורות מחמת מכת בכורות מתחילה רק ביחס לנולדים מיציאת מצרים ואילך, הרי שגם הבכורות שהוחלפו בהם הלוויים הם אלו שנולדו במדבר ונתקדשו בעקבות מכת בכורות, שכך נאמר בפרק ג', יב-יג: ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים. כי לי כל בכור ביום הכֹתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל…
ואם כך הדבר, טעות הייתה בידנו בחישוב הבכורות ביחס לכלל האוכלוסייה שעשינו בסעיף הקודם: אותם 22,273 בכורות ישראל ו-300 בכורות הלוויים הם רק אלו שנולדו בשנה האחרונה, מאז יציאת מצרים ועד חודש ניסן בשנה השנית.
השבט הקטן[עריכה]
לפי מפקד שבטי ישראל בתחילה ובתום ארבעים שנה במדבר, מסתבר כי כמעט לא חל שינוי במספר בני השבט: "וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל-זָכָר מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמָעְלָה ..."(כ"ו,ס"ב). יוצא כי שבט לוי היה אפוא פחות ממחציתו של קטן שבטי ישראל, ורחוק מאוד מן הממוצע שהוא 50 אלף. לשאלה זו נדרש הרמב"ן בפירושו: "והנה לא היו שבט הלוויים כשאר השבטים, כי מבן חודש ומעלה לא היו רק עשרים ושניים אלף, ומבן שלושים שנה כולם שמונת אלפים. והנה לא יגיעו מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט מישראל הפחות שבכולם (הוא שבט מנשה), ועדיין לא נשאו הארון שתהיה הקדושה מכלה בהם, וזה תמיה: איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם? ואני חושב שזה חיזוק למה שאמרו רבותינו כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך. והנה ישראל, אשר מיררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם, היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים, כמו שאמר (שמות א', יב) 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרֹץ', וכאשר נאמר עוד בגזרת 'אם בן הוא והמיתן אותו' - (שם, כ) 'וירב העם ויעצמו מאד'. כי היה הקב"ה אומר: נראה דבר מי יקום, ממני או מהם. אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים"[7].
קישורים חיצוניים[עריכה]
- יונתן גרוסמן פקידת הלויים - ישיבת הר עציון
הערות שוליים[עריכה]