קבלן שבנה לחצר קיר נטוי

 י כסלו תשע"ט                                                           

לערעור על פסק זה לחץ כאן

העובדות המוסכמות על שני הצדדים:

הנתבע נשכר ע"י התובע כקבלן לבניית קיר-חומה לחצר ביתו. התובע שילם לנתבע סך כולל של 65000 ₪ על החומה. (עבודה וחומרי גלם). הסיכום הראשוני בין הצדדים היה על חומה בגובה כ-2 מ', ולאחר מכן התובע ביקש להגביה את החומה ל2.8 מ' וכך בנה הנתבע. כמו כן קרקע החצר הוגבהה בכ70 ס"מ. לאחר זמן החלה נטיה של החומה כך שבזמן הגעת הצדדים לבה"ד הסטיה היא בשיעור של 7 ס"מ. החומה בנויה משלושה חלקים שוים (בערך), האורך הכללי של החומה הוא כ21 מ' ונטיית החומה היא בשני חלקים מתוך השלושה.

טענות התובע:

לאחר פנייתי למהנדס ח' שביצע בדיקות הוא קבע חד משמעית שהחומה תמשיך לנטות באופן שיש סבירות ממשית לנפילתה. דברתי על כך עם נתבע וביקשתי חוות דעת מקצועית של מהנדס שהקיר לא יפול. עד עכשיו לא נתקבלה חוות דעת כזו. לכן אני תובע את בניית החומה ואת כל ההוצאות הנלוות לכך כפינוי הפסולת וסידור הקרקע מחדש.

טענות הנתבע:

בתחילת ההתקשרות בינינו התובע אמר שאינו מעונין באישור עיריה לחומה. הצעתי לו שבכל אופן כדאי שקונסטרוקטור (מהנדס מבנים) ילווה את בניית החומה. הנתבע סירב כיון שהענין מלווה בעלות כספית, ואני הסכמתי לבנות כך עם קבלת ייעוץ טלפוני וגם בדיקה של החומה, בלא תשלום מצד התובע.

טענתי היא שנטיית החומה היא כתוצאה משני שינויים שנעשו ע"י התובע: א. הגבהת החומה. ב. תוספות כמות גדולה של החול להגבהת הקרקע. התריתי בתובע ששינויים אלו עלולים לגרום לנטיית החומה ובכל אופן הוא דרש לעשותם. כיון שידעתי שהמהנדס לא יאשר זאת לא התייעצתי איתו ובניתי כרצונו של התובע.

המהנדס שהביא התובע שקבע שהחומה עלולה ליפול, כתב בדו"ח שהחומה נבנתה בלי קורה אופקית, קביעה זו אינה נכונה כיון שיש קורה כזו, טענתי היא שנטיית החומה היא בגלל השינויים הנ"ל שביקש התובע.

אני סבור שהתוצאה הסופית היא באחריות שנינו לכן העלויות צריכות להיות משותפות, ואיני צריך לשלם יותר מחצי מהסכום.

תגובת התובע:

בענין המהנדס המלוה את בניית החומה איני זוכר בדיוק אך מסתבר שאכן לא הייתי מסכים להוציא הוצאות על כך. בענין תוספת הגבהת החומה ותוספת הקרקע אני סמכתי על נתבע הוא נתן לי להבין שיהיה בסדר. כיון שכך, אני תובע את כל ההוצאות של בניית חומה ותקון החצר בלא שותפות כלל מצידי.

ניתן פסק ביניים:

בה"ד הורו לנתבע להביא הצעת מעשית לתקון החומה. המצב עד עכשיו שלא נתקבלה הצעה כזו.

פסק דין:

בנדון שלפנינו ע"פ חוות הדעת של המהנדס ח' יש פגם בקיר זה ולא ניתן להשאירו כמו שהוא. לאחר הבירור לא ניתן להסתפק בתקון קל או חזוק של הקיר, אלא יש צורך בבניית הקיר מחדש.

כיון שכך, נמצא שמבחינת ה"תוצר הסופי" הקיר שסוכם עליו לא נעשה ע"י הנתבע, באופן עקרוני במצב כזה עליו לשאת בכל ההוצאות:

א. החזרת השכר שקיבל על העבודה.

ב. תשלום עבור ההוצאות הנוספות: חומרי גלם אם שולמו ע"י התובע, כמ"כ הוצאות הכרוכות בהחזרת המקום למצבו הקודם באופן שייאפשר בניה מחדש של הקירות. (פינוי החומות הקיימות, וכמו כן הוצאה מהקרקע של שיירי החומה הישנה אם הם מפריעים לבניית החומה החדשה, שפעולה זו הרי היא קלקול בקרקע).

לכאורה יש לדון לפטור את הנתבע מחמת טענתו שנטיית הקיר נגרמה כתוצאה מבקשת התובע לתוספת, ולדבריו התובע ידע על כך שתוספת זו עלולה לגרום לנטיית הקיר ואף על פי כן הורה לנתבע לעשות את הקיר. התובע מכחיש זאת, ולטענתו הוא סמך על שיקול דעתו של הנתבע, ורק לאחר שהבין מהנתבע שתוספת כזו אפשרית הורה לו לעשות כך, הרי שהכל הוא על דעת הנתבע. לכאורה במצב כזה כיון שמידי ספק לא יצאנו והנתבע מוחזק יש לפוטרו, שהרי כלל גדול בדין (ב"ק מו:) "המוציא מחבירו עליו הראיה".

אמנם כיון שבמצב זה ללא ספק הקיר הקיים הוא גורם הנזק והוא נעשה ע"י הנתבע הרי שהוא עשה את הנזק, אלא שהוא טוען טענת פטור מחמת סיבה צדדית שהיא הסכמת התובע, כיון שהתובע מכחיש זאת והנתבע לא הוכיח הסכמה שכזו, הרי זה כמזיק שטוען שהזיק ברשות הבעלים ועליו הראיה.

הוכחה להכרעה זו מצאנו בב"ק (צא:):

"תני רבה בר בר חנה קמיה דרב: שורי הרגת נטיעותי קצצת, אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו - פטור. א"ל: א"כ, לא שבקת חיי לברייתא! כל כמיניה? א"ל: איסמייה? א"ל: לא, תתרגם מתניתך: בשור העומד להריגה, ובאילן העומד לקציצה וכו'."

הרי מבואר שאם אדם הזיק לאדם אחר אינו יכול להפטר בטענה שהבעלים נתנו לו רשות להזיק. וכ"כ בשו"ת הרא"ש (כלל סד ס"ה), וכ"פ הרמ"א (שפב א) ובערוך השולחן (שפב ט):

"אם אחד שחט שורו של חבירו או הרג סוסו או קצץ נטיעותיו וא"ל אתה נתת לי רשות לעשות כן אינו נאמן, דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה שכל שונא יפסיד של חבירו ויאמר שברשותו עשה ואפילו יאמר אתה נתת לי רשות מפני שזה הדבר מזיק לרבים אינו נאמן בלא ראיה."

וכן מצאנו בדין אומן שהזיק שנדון בבב"ק (צט:). נפסק להלכה (חו"מ שו ד) שאומן שעשה בחינם והזיק, אם הוא מומחה ה"ז פטור מלשלם, ואם אינו מומחה חייב לשלם. בסיבת פטורו של המומחה נחלקו הראשונים, לדעת התוס' (ד"ה אימא ב"ק צט: ובכ"מ) סיבת הפטור משום שה"ז אדם המזיק באונס כעין גניבה שפטור, ולדעת הרמב"ן (ב"מ פב:) סיבת הפטור היא מחמת שאינו נחשב כלל מזיק. נראה שכוונתו מחמת הגדרת משמעות מעשיו שהוא מעשה תקון במהותו ולא היזק ולכן אינו נחשב כלל מזיק.

במקרה שאומן עשה בחינם והזיק אלא שלא ברור אם הוא מומחה נפסק בשו"ע (שו ז):

"טבח שעושה בחנם וניבל, וכן שולחני שאמר: יפה, ונמצא רע, וכן כל כיוצא בזה, עליהם להביא ראיה שהם מומחים, ואם לא הביאו ראיה, משלמין."

ומבואר שאע"פ שיש לנו ספק אם הוא מומחה והוא טוען שהוא מומחה ופטור והוא המוחזק, מכל מקום הרי הוא חייב לשלם, ואין אומרים שעל התובע להביא ראיה.

הרי שאפילו כשטענת הפטור של האומן נוגעת לעיקר תנאי חיובו (שהרי הוא פטור באונס או כשאינו נחשב מזיק), מ"מ הרי הוא חייב לשלם. ועיין במ"מ (שכירות פ"ה י) שכתב שאפילו לגבי שחיטה שהרוב מומחין על השוחט להביא ראיה. ויתירה מזאת, מסתימת הדברים משמע שאפילו כשהתובע הוא אינו יודע אם האומן מומחה או לאו, דהיינו לענין זה הוא שמא והנתבע ברי מ"מ חייב לשלם. ונראה שסברת חיובו כנ"ל כיון  שיש נזק לפנינו אלא שהוא טוען טענת פטור עליו הראיה. (ועיין בקוב"ש ב"ק קיט שמבאר שחיוב האומן מדין שומר וכיון שלא הוכיח שלא פשע חייב לשלם. ולפ"ז יש בנדון שלפנינו שמדובר בקלקול קרקע יש לדון אם יש בזה דין שומרים).

נמצא שבאופן עקרוני על הנתבע לשאת בכל ההוצאות הנ"ל. אמנם כיון שייתכן שהיתה כאן גם נטילת אחריות מצד התובע, אע"פ שהדעת נוטה שהאחריות היא על הנתבע, שכן היה עליו לסרב לבנות באופן שיגרום להטיית החומה או להתנות במפורש שהאחריות על התובע, מכל מקום ייתכן שיש כאן גם מתן רשות של התובע לכך, לכן יש להכריע שעל התובע לשאת ב1/3 מהסכום הכולל של ההוצאות והנתבע ישלם 2/3 מסכום זה.

כיון שחלק אחד של החומה הוא במצב תקין, נמצא שהדיון הוא על שני החלקים האחרים באורך כולל של כ14 מ' וגובה כ3 מ'. לפי חשבון 65000 ₪ לכל החומה נמצא ששליש שערכו 21,667 ₪ שולם כדין לנתבע, ולכן הדיון הוא על סך של 43,333 ₪.

ע"פ הכרעת הדין בחלק זה של החומה על הנתבע לשאת ב2/3 מן ההוצאות סך של 28,888 ₪.

ע"פ חוות הדעת של מתכנן בניה, הוצאות פינוי חלקי החומה הללו הוא בסך 12,402 ₪ (כולל מע"מ), גם בהוצאות אלו על הנתבע לשאת בשיעור 2/3, נמצא שחלקו הוא 8268 ₪.

נמצא סך כל התשלום המוטל על הנתבע הוא:  28888 + 8268 = 37156 ₪.

החלטה:

על הנתבע לשלם לתובע סך של 37,156 ₪, לא יאוחר משלושים יום ממתן פסק הדין.

האמת והשלום אהבו

לערעור על פסק זה לחץ כאן

__________                         ____________                                       __________   

הרב דרור טויל                       הרב אריאל בר-אלי, אב"ד                            הרב דוד פנדל