טענות התובע:
א. לאור זאת
שהתברר שאין רגל לחומה על הנתבע להחזיר את כול הכסף ששולם לו כי החומה כולה מיועדת
להריסה כפי שכתב המהנדס.
ב. תביעה
להחזר הוצאות -9200 ₪ כפי שמפורט בכתב התביעה.
טענות הנתבע
א. החומה
נבנתה כדין עם כלונסאות וזה שיש הנטייה הצידה זה נובע ממילוי עודף של אדמה
ולסימוכין מובאת דעתו של מומחה על כך.
ב. בכל מקרה אין לחייב פעמיים גם על פירוק החומה עכשיו וגם על פירוק החומה שנעשתה בתחילת העבודה.
א. לאחר
התייעצות בית דין עם מהנדס בניין מוסמך, אנו מחליטים לקבל את חוות הדעת של
המהנדס מיום כד טבת תשע"ט (1.1.2019), ועל פיה גם החלק השלישי של החומה
אינו תקין ומיועד להריסה, ולכך יש לנכותו מהסכום שקיבל הנתבע.
ב. אנו
מקבלים את טענת הנתבע להכליל בעבודתו הראשונה את תשלום עבור הריסת החומות הישנות
והכשרת הקרקע לבניית החומה. וכפי שהוזכר ונומק בפסק הדין הקודם: "כיון שייתכן שהייתה כאן גם נטילת אחריות מצד התובע, אע"פ שהדעת נוטה שהאחריות היא על הנתבע, שכן היה עליו לסרב לבנות באופן שיגרום להטיית החומה או להתנות במפורש שהאחריות על התובע, מכל מקום ייתכן שיש כאן גם מתן רשות של התובע לכך, לכן יש להכריע שעל התובע לשאת ב 1/3 מהסכום הכולל של ההוצאות והנתבע ישלם 2/3 מסכום זה".
לפיכך גם בפסק
זה- התובע ישא בערך של 1/3 מהנזק והנתבע ישא בערך של 2/3 מהנזק.
ג. הטענה
של התובע לקבל החזר הוצאות נדחית, היות והוצאות אלו היו על דעתו ולצורכו.
ד. נמצא שמהסכום הכולל ששולם לנתבע בעבור בניית החומה 65000 ₪ יש להחזיר לתובע 2/3 סך של 43,333 ₪. (ללא חיוב נוסף על פינוי החומה)
על הנתבע לשלם לתובע סך של 43,333 ₪ לא יאוחר מ30
יום ממתן פסק דין זה.
[1]
החומה לאחר שנה החלה לנטות הצידה, בית הדין הביא מומחה שבדק האם
החומה נבנתה כנדרש והוא גילה שלא הייתה תמיכה של כלונסאות אולם לא היה ברור לגבי
שליש מהחומה שלא נטתה, הערעור בא לחייב גם על השליש שלא נטה הצידה.