החלטת ועד ישוב שגורמת מפגע סביבתי

בהמשך לפסק הדין, הרב יוסף ויצן כתב מאמר בנושא: האם בי"ד מוסמך לשנות החלטות ישוב

פסק דין

התובעים: משפחות מהיישוב

הנתבעים: מזכירות הישוב

התביעה 

מזכירות היישוב החליטה להקים מרכזיית טלפונים עם אנטנה גבוהה.

1) הקמת מרכזית טלפונים עם אנטנה גבוהה בצמוד למגרש של משפחת ..., הינה מפגע סביבתי חמור שיוצר מספר בעיות:

א. הרגשה לא נעימה משום החריגה הקשה מהנוף סביבתי.

ב. ירידת ערך הבית או קשיים למכור בית עם מתקן כזה בסמוך.

ג. סכנה בטחונית עקב סמיכות הישוב למתקן בטחוני רגיש ואנטנה כזו יכולה למשוך תשומת לב האויב ולזהות זאת בטעות עם המתקן הצבאי הסמוך.

ד. הפרעה לקליטת שידורי רדיו וטלויזיה.

2) מבקשים:

א. לקבוע שמזכירות הישוב התרשלה במילוי תפקידה בכך שלא הגנה על זכויות התושבים, ולא סיפקה את כל המידע למשפחות הנוגעות בדבר.

ב. להפסיק את העבודות ולהזיז את המרכזיה למקום אחר.

ג. לחילופין, לקבל פיצוי על הנזק שיגרם בעקבות הקמת המרכזיה.

3) התובעים רכשו את בתיהם תוך ידיעה שהמצב הסביבתי ישאר כפי שהוא. אם היו יודעים שיש בדעת הישוב להקים מתקן כזה לא היו רוכשים שם את בתיהם.

תשובת הנתבע

לאחר דיונים עם חברת "בזק", הגיעה המזכירות למסקנה שאין מנוס מלאשר את הקמת המרכזיה במקום הנ"ל שכן כל החלופות נדחו ע"י חברת "בזק". לכן אין המזכירות מסכימה להפסיק את העבודות שכן הקשר הטלפוני עם הישוב משובש והקמת המרכזיה הינה צורך דחוף. כמו-כן טוענים שאין אפשרות לעצור את הבניה בשלב כה מתקדם. המזכירות גם דוחה את תביעת הפיצויים ואת שאר הטענות.

פסק דין

א. ביה"ד קובע שמזכירות הישוב, אשר נחשבת ל"טובי העיר", מוסמכת להחליט למקם מתקן ציבורי בכל מקום ציבורי שיראה לה לנכון. גם במקרה זה אנו מקבלים את תשובת המזכירות שלא היה מנוס מהחלטה זו הנובעת משיקולים של טובת הישוב. מה עוד, שהתובעים בעצמם לא הציגו הצעה אחרת למיקום המרכזיה.

ביה"ד מודע לכך שיש במיקום המרכזיה מפגע סביבתי אך המתקן ממוקם במגרש ששייך לציבור ומותר לאדם לעשות בתוך שלו כל עוד אינו מזיק נזק ישיר לאחרים (- "גירי דיליה"). עד כה לא הוכח שיש נזק ישיר העונה על ההגדרות של חיובי הרחקה בנזקי שכנים. ומבואר בספר "נתיבות המשפט" (על שו"ע חו"מ סי' קנ"ה ס"ק י"ח, סע' לד בשו"ע) שכדי לאסור על אדם לעשות דבר כלשהו בתוך רשותו אין די בדיני ארבע אבות נזיקין הרגילים, אלא יש צורך במציאות של נזק ישיר ויש לדון בה רק בגדרי תקנת הציבור וסמכותו כלפי הפרט.

ולענין זה, "טובי העיר" מוסמכים להחליט גם בדברים הפוגעים בפרט זה או אחר, אם טובת הציבור דורשת זאת. כך נפסק בשו"ע חו"מ (סי' ב' סעיף א'). ואף שיש חולקים בדבר שיש בו רווח לאחד והפסד לשני, שאין טובי העיר יכולים להחליט. מכל מקום מצאנו הרבה שפוסקים כדעה ראשונה, מהם בשו"ת שאילת יעב"ץ (סי' ע"ח), שו"ת ציץ אליעזר (ח"ב סי' כ"ג) ועוד. בנוסף לזה נראה שהמנהג במקומותינו הוא שלמזכירות ישוב סמכות לקנוס ולהחליט בענינים אשר בהם רווח לאחד והפסד לשני ובמקרה כזה כולם מודים שזו סמכותם והם רשאים להחליט כן.

ב. ביה"ד קובע שמזכירות הישוב לא נהגה ברגישות מספקת בטיפולה בענין ולא טרחה להודיע למשפחות הנוגעות בדבר את כל הפרטים לפני מעשה. הלהיטות לקדם פרויקט חשוב זה לטובת הישוב ולרווחתו, גרמה להם לשכוח את האזרח הקטן שאולי עשוי להפגע מן הפרויקט הנ"ל. אין בהערה זו כדי לפגוע בתוקף של החלטת המזכירות.

ג. אם יתברר בעתיד שנגרם לתושב נזק ישיר בכל סוג שהוא כתוצאה מהקמת המרכזיה, הוא יוכל לפנות לביה"ד כדי לתבוע פיצוי על הנזק, שכן מצאנו בחזו"א:

"ומיהו בכל אופן אין היחיד צריך להפסיד ממונו, אלא הציבור חייב לשלם לו הפסדו, שהרי אין היחיד חייב לעשות צרכי הציבור משלו" (ב"ב ד, ט).

לאחר בירור אצל מומחה, אין לחשוש להפרעות בקליטת שידורי רדיו וטלויזיה בסוג זה של אנטנה. כמו"כ החשש של תקיפה על רקע בטחוני אינה משמעותית והיא אף ספקולטיבית. לגבי ירידת ערך הבית - הדבר לא ברור שאכן יש ירידת ערך כזו. וגם אם יוכח שיש קושי במכירת הבית, אין זה אלא גרמא בנזיקין שנפסק להלכה שפטור בדיני אדם, והחיוב בדיני שמים הוא רק בכוונתו להזיק (עיין שו"ע חו"מ סימן שפ"ו ס"ג ובספר "פתחי חושן" ח"ה עמ' קלה ובהערות).

ד. הובהר לנו ע"י מזכירות הישוב שהמבנה כולו נמצא על מגרש ציבור ואינו חודר לתחום של מגרשים פרטיים כלשהם, הן על פני הקרקע והן מתחת לפני הקרקע. החלטתנו ניתנת על סמך נכונות הבהרה זו.

ה. למרות שהתברר בפנינו ששינוי ההחלטה על מקום הקמת המרכזיה יהיה כרוך בדחיית הפרויקט לזמן רב, וכן סביר שהדבר יגרום הוצאה כספית שיהיה צורך לשלם פיצויים ל"בזק", מכל מקום, כיון שיש להחלטה זו העדפת צרכי הרבים תוך פגיעה בפרט ויש בהחלטה זו משום קביעה של נורמות חברתיות בישוב, עדיף לקבוע נורמות כאלו באסיפת חברים.

לכן, אנו מאפשרים לתובעים לאסוף את החתימות הדרושות לשם כינוס אסיפת חברים. איסוף החתימות חייב להתבצע לכל המאוחר, עד יום ...

אין אנו מורים באופן החלטי למזכירות להפסיק את העבודות משום הסיבות הנ"ל, אך אנו מבקשים שתפעל בחכמה, בנסיון לדחות את העבודות עד אחר כינוס אסיפת החברים.

ובזאת באנו על החתום:

הרב שלמה אבינר                     הרב יוסף וייצן               הרב יאיר שחור

בשולי פסק הדין

הרב ש.יוסף וייצן - רב הישוב פסגות

הרחבה של הנימוקים בסעיף ג' - בענין תשלום על גרמא הנעשית בין שכנים. 

בי"ד קבע עקרונית שבתביעת יחיד כנגד ציבור אין כח לציבור לגרום היזק ליחיד בלי לשלם. היסוד לדברינו הם דברי החתם סופר יו"ד רל"ט, ט:

"בנוגע לאישה אלמנה שהיתה ביתה בקיר ביהכ"נ וכשראו מנהיגי הקהילה שההיזק קרוב לבוא חשו לביה"כ וצוו להרוס גג הבית ההוא... פשוט שצריכים לשלם לאישה היזקה דמציל עצמו בממון חבירו חיים לשלם. ומכ"ש דעכ"פ משום ועשית הישר והטוב ראוי לשלם וכופין את הציבור ע"ז כמו שכתוב בתשו' צמח צדק ס' פ"ט".

דברים אלו מתאימים לדברי החזון איש שהובאו בגוף פסק הדין.

שתי נקודות נוספות שיש לדון מתוך דברי החת"ס, האם מותר לכתחילה להזיק ליחיד לטובת הציבור, ע"ד לשלם לו? מתוך דבריו משמע שמותר, אולם יש להסתפק בכך, משום שבתשובה יש עוד נימוקים להיתר להרוס את גג האלמנה. ועוד, במקרה של החת"ס החזיר בציבור את המצב לקדמותו.

עוד יש להביא ראיה מס' קנ"ב בדברי הטור שהביא תשובה שאין הרבים יכולים לפתוח בית מטבחיים במקום שיזיק ליחיד משום שאין הרבים יכולים להזיק את היחיד דאם ליחיד אסור לגזול כ"ש לרבים.

אולם שם לא מפורש דזה היה תקנת הציבור ולא היתה להם ברירה אחרת. ויתכן שבמקום שאין אפשרות אחרת יש כח ביד הציבור להפקיע זכויות ממוניות של היחיד ע"ד לשלם.

יתכן והדבר תלוי במחלוקת בין הפרישה לסמ"ע בס' קנ"ו. מבואר בפרישה (שם סק"א):

"כלל זה נקוט בידך כל היכא שנזכר עיכוב באיזה דבר (בנזקי שכנים) פירושו בין ביחיד על יחיד ובין יחיד על רבים יכול לעכב".

אולם שם בסמ"ע סק"י משמע שסובר בדעת תשו' הרא"ש שאם ז' טובי העיר מתקנים לטובת הקהל שיעברו בתוך המבוי ויגרמו לרעש יש בכוחם לעשות כך ותקנתם תקנה. ואולי גם הפרישה מודה לזה והוא דיבר במקום שלא החליטו ז' טובי העיר שזה תקנת הציבור. וכך משמע גם בדברי החזו"א שלתקנת הציבור אפשר אפילו להפקיע רכוש של היחיד כדי לעשו עליו דרך לרבים.

אלא שאם כך היה ראוי לפחות מצד לפנים משורת הדין לפצות את היחידים דהרי אנו מזיקים להם בגרמא. וכמו שהביא החתם סופר תשובת צמח צדק שרבים מחויבים בלפנים משורת הדין אפילו יותר מהיחיד.

אולם נראה שבמקרה שלנו גם אם היה יחיד כנגד יחיד, היינו מגדירים את היחיד שעושה בתוך שלו שמותר הדבר ואין כאן היזק בגירי דיליה. ומצאנו בתשו' מהרלב"ח ס' מ"ד דאדם רשאי לבנות כנגד חלון המיועד לשמירת השדה והסתרת נוף אינה נחשבת היזק המאפשר לעכב לבנות כנגדו. וזאת למרות שיתכן וערך הבית הקיים ירד בערכו.

ונראה שבדיני שכנים בכל מקום שאנו פוסקים שאדם יכול לעשות בתוך שלו משום שלא מזיק לחבירו ב"גירי דיליה", למרות שהשכן ניזוק בגרמא, אי אפשר לחייבו. שהרי אין אנו יכולים לעכב את האדם מלנצל זכויותיו בנכס, ואף אם כתוצאה מזה נגרם הפסד לשכן, אי אפשר להעדיף אחד על השני. גם פסיקה לאדם שאינו יכול לעשות בתוך שלו זה נקרא הפסד. ולכן חכמים קבעו שרק בגירי שמוגדר שעושה ברשות חבירו אין לו זכות לעשות כך. אבל כל מה שמנצל את רכושו ודאי שמותר לכתחילה ולא מוגדר אפילו מזיק באונס והוי פחות ממזיק בשוגג בגרמא שגם בדיני שמים אין אנו מחייבים אותו.

 פורסם בקובץ יש"ע ימינו, גיליון 36 עמ' 22-31

בהמשך לפסק הדין, הרב יוסף ויצן כתב מאמר בנושא: האם בי"ד מוסמך לשנות החלטות ישוב