מזכירות כנגד יחיד בפניה לב"ד לבוררות/ הרב ש. יוסף ויצן

המאמר נכתב בהמשך לפסק דין: החלטת ועד ישוב שגורמת מפגע סביבתי.

יש"ע ימינו גיליון 36, עמ' 22-31

מזכירות כנגד יחיד בפניה לב"ד לבוררות/ הרב ש. יוסף ויצן

 האם בי"ד מוסמך לשנות החלטות ישוב

1) בית דין לממונות בין לדין בין לפשרה

תביעת יחיד כנגד יחיד הפונים לב"ד לבוררות בעניני ממונות ע"פ דין תורה חותמים על שטר בוררות שבו מפורש שהם מקבלים עליהם את הב"ד בין לדין ובין לפשרה. מה הם השיקולים שהדיינים יכולים להכניס בפסיקתם. אם הם פוסקים דין, הענין פשוט, שהם דנים ע"פ דיני ממונות כפי מה שמפורט בשולחן ערוך. אולם מה יכולים הב"ד להכניס בעניני פשרה.

פשרה נלמדת בגמ' בסנהדרין ו: מהכתוב: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם... איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע", ומזה כתבו הפוסקים שהדבר שנוסף בעשיית פשרה הוא בעשיית דין שיביא שלום בין שני הצדדים. ואפילו בממון היתומים נפסק בשו"ע ס' ח סע' ג שיכולים ב"ד לותר בממון היתומים חוץ מן הדין כדי להשקיטם ממריבות. גם בעשיית פשרה ראוי ללכת לדיינים שהם יודעים לדון דין תורה והם יעשו את הפשרה. הבסיס לפשרה הוא הדין. ואם לא יודעים את הדין א"א לעשות פשרה. ולכן מצאנו שגם בפשרה יש פשרה בטעות. כך מביא הרע"א בשם המהרי"ט בס' צח. וכך יש מושג של פשרה קרובה לדין (שם ס' יב פ"ת ס"ק ג). בגמ' יש השואה בדיני הדיינים בין הדין לפשרה. כשם שדין בשלשה כך פשרה בשלשה וכשם שמוזהר שלא להטות הדין כך מוזהר שלא יטה הפשרה נמצינו למדים שהדרך המעולה היא לגשת לב"ד שיכול לדון דין תורה והוא ידון במקום הצורך בפשרה שתשקול את השיקולים הנוספים על עיקר דין תורה.

2) תביעת יחיד כנגד מזכירות – הצגת הבעיה

כל זאת בתביעה בין יחיד ליחיד. ציבור שיש לו תביעה או שהוא נתבע ע"י יחיד, יש לדון האם גם בדיון שהם באים לדון בבי"ד יש כח לב"ד לדון רק ע"פ אותם יסודות שבתביעה כנגד יחיד. בדרך כלל, כשיש תביעה בין יחיד לציבור, הציבור מיוצג ע"י נציג ציבור. לנציג ציבור יש כח של שבעת טובי העיר. ובענין טובי העיר הובא להלכה (בס' ב סע' א ברמ"א, דעת מהרי"ק שורש א ויד):

"וכן נוהגין בכל מקום  שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג".

וכן הביא הסמ"ע את דעת הרשב"א והמרדכי כל מי שנתמנה על הציבור הוא כאביר שבאבירים, וכל ציבור במקומו כגאונים לכל ישראל שתקנו כמה תקנות לכל ישראל.

א"כ מה היחס בין הב"ד לבוררות שבאים לדון בפניו, לטובי העיר שיש להם כח של ב"ד הגדול שיכולים להפקיר ממון של היחיד?

3) היחס בין מלך לבי"ד הגדול

כדי לבאר את היחס שבין טובי העיר לבין הב"ד נְדמה זאת ליחס שבין המלך לב"ד הגדול. המלך מקבל את כוחו מהכח שיש ביד הציבור והציבור מוסר אותו למלך. ב"ד מקבל כוחו מכח ציווי התורה שציוותה להקים שופטים ושוטרים ולשפוט את העם משפט צדק, והם מקבלים כוחם מהתורה. מזכירות ישוב – למרות שהגדירם הרשב"א שהם כגדולי הדור שהפקרם הפקר, הם מקבלים כוחם מהציבור. ומה שהמלך מהוה לכל עם, המזכירות מהוה לבני עירם. וב"ד איזורי מקביל לכח שיש לב"ד הגדול.

הר"ן בדרשותיו (דרשה יא) אומר שני מהלכים ביחס שבין המלך לב"ד הגדול. מהלך ראשון, שדיני תורה לא נועדו להביא לסדר חברתי ותקנות לקיום המדינה, אלא דיני תורה עוסקים רק בחוקים שיאפשרו את הקשר בין ישראל לקב"ה ואין מטרתם להביא לצדק חברתי ונימוסים טובים. כדי לגרום לסדר חברתי צודק ותקנת הציבור, התורה ציותה לבחור מלך שהוא ידאג לתקנת הציבור.

מהלך שני, אומר הר"ן, שחוקי התורה באו לתקן גם את הסדר החברתי, בנוסף לזה שיחול השפע האלוקי על ידם, אלא שבמקום שלצורך שעה לא יספיקו חוקי התורה מפני התנאים המיוחדים שבדור, אז המלך מתקן תקנות לצורך הסדר החברתי.

הר"ן מרחיב את המהלך השני ומבאר שהחטא של עם ישראל בבקשת המלך היא בהעדפת הסדר החברתי שבא מכח המלך ודחיית הסדר החברתי שבא מכח ב"ד. כלומר, למרות שגם ב"ד וגם המלך בונים מערכת של תקנות וחוקים שנועדו לבנות את הסדר החברתי, יש הבדל בין התקנות של ב"ד שאע"פ שהן תקנות לטובת הציבור הן קרובות יותר לצדק המוחלט האלוקי. מה שאין כן תקנות המלך, שמתקן ע"פ צרכי השעה וע"פ רצונו.

נראה לי שגם למהלך הראשון, כל מה שהר"ן אמר זה רק לענין דיני תורה. אבל לענין דינים שחכמים תיקנו בתושב"ע, ודאי שהם נועדו גם כדי לבנות סדר חברתי נאות. וכך מצאנו בהרבה מקומות תקנות שלא תנעול דלת בפני לווים, תקנות בעניני שכנים ועוד. ולכן, לדעת כולם ראוי שהמלך יתקן תקנות שיעלו בקנה אחד עם הרוח של תקנות חכמים ותורה שבעל פה.

מצאנו שגם מלך, ב"ד הגדול דנים אותו. על מה דנים אותו? ודאי שאם המלך עבר על דברי תורה מבחינה אישית, כגון שעבר על לאו, ידונו אותו האם חייב מלקות. אבל האם גם ידונו אותו בנוגע לתקנות שהוא מתקן ועל פיהם הוא פועל? ודאי שכן, שהרי גם היכולת של המלך לתקן תקנות יש לה מגבלות. המלך יכול לתקן תקנות המוסיפות על דברי תורה אולם אינו יכול לתקן כנגד דיני תורה. א"כ, ב"ד הגדול גם יכול להתייחס לתקנות שתיקן המלך. המלך מעצמו יכול להביא את התקנות שהוא תיקן לביקורת בפני ב"ד הגדול כדי שיתן ברכתו לתקנותיו.

4) בית דין כדן בסמכות החלטות המזכירות

גם ביחס שבין ב"ד לממונות למזכירות ישוב, נראה שלמרות שתקנות המזכירות יש להם תוקף, בכל אופן יש מגבלות לתוקף של תקנת הציבור. כגון בריב"ש ס' תפ"ד מבואר שאין תוקף לתקנה שהיא לעבור על דברי תורה. עוד מבואר בסמ"ע בשם המהרי"ק שכל הכח של טובי העיר רק לתקן לצורך הקהל אבל אין להם כח להפקיר ממון מאחד לחברו שלא לצורך הקהל.

א"כ ב"ד דן על תקנה שהמזכירות תיקנה ויש בה הפסד ליחיד, האם היא תקנה כדין או שלא כדין.

גם אם התקנה שהציבור תיקן היא תקנה כדין, לפעמים ב"ד צריך לפצות את היחיד על הפסד שנגרם לו. וכך דברי החזון איש ב"ב ס' ד':

"אם הציבור רוצה להרחיב את הרחוב ומוצאים הדבר לתיקון העיר, יש לדון אם יכולים להפקיע קרקעות היחיד... ומיהו בכל אופן אין היחיד צריך להפסיד ממונו אלא הציבור חייב לשלם לו הפסדו, שהרי אין היחיד חייב לעשות צרכי הציבור משלו. וכהא דתנן ב"ב (כ"ד:) ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים, אלא צריך ליתן חלקו עם הציבור. ואם ז' טובי העיר שנבררו אינם טובים באמת ובני העיר שבררו אותם לא היתה כונתן לשם שמים אלא כפי קירוב דעתם לאנשים מסוימים, אין להנבררים שום כח".

5) ב"ד כמתערב בתוכן החלטות המזכירות

אולם מה שיש להסתפק האם למרות שיש למזכירות כח לתקן תקנות, האם ב"ד יתערבו ויאמרו שתקנה מסוימת לא ראויה להתקן משום שהיא אינה מתחשבת בכולם או סיבות אחרות שאינן סיבות המפקיעות את כח המזכירות לתקן, אולם לדעת ב"ד אם הם היו מזכירות לא היו מתקנים אותם.

אולי זה תלוי על דעת מה המזכירות באה. האם רק כדי לבדוק שהחלטותיה אינן כנגד הדין הבסיסי, או שמא גם לבדוק האם החלטות המזכירות מתאימות גם למוסר התורה ולרוח ההלכה שהם מעבר לדין הבסיסי.

ונראה לי שאפילו אם אין דעת המזכירות כך, יש בכח ב"ד לדון בטיב התקנה ולקבוע על תקנות מסוימות שיתבטלו למרות שלא חורגות מסמכות המזכירות, אלא הם רק נגד מוסר התורה וכו'. סי' רלא סע' כח מובא שבמדינה שיש בה חכם חשוב ממונה על הציבור, אין התנאי של בעלי אומנויות לעשות תקנות בענין מלאכתם חל ללא הסכמת החכם. ומוסיף של הרמ"א שכך גם הדין על כל בני העיר שתקנתם תלויה בהסכמת חבר העיר (וכך פסק הש"ך ועוד פוסקים בפת"ש דלא כסמ"ע שפסק כמהר"ם אלשקר). א"כ, בישוב שיש בו רב, הרב מוגדר כחכם בממונה על הציבור, ואם הוא מתנגד לתקנה, התקנה בטלה. ונראה שבמקום שיש ויכוח בין היחיד למזכירות הישוב, מצד הדין תקנת המזכירות קיימת רק אם הרב לא מתנגד. לרוב, הרב לא רוצה להביע את דעתו ואומר לציבור 'במקום לשאול אותי לכו לב"ד', א"כ הוא נותן את כוחו לב"ד. אולם גם כוח זה של אדם חשוב, נראה שאין הכונה שהוא כחלק מעושי התקנה אלא יש לו זכות וטו, ונראה שיש לנצלה רק כאשר יש איזושהי עוולה ואי צדק בתקנת הציבור. 

סיכום

א. יחיד הדן כנגד יחיד, מצוה לעשות פשרה בין הצדדים, שמשמעותה שבנוסף לפסיקת הדין ע"פ דיני תורה ותקנות חכמים יש לדאוג שהפסק יביא לשלום בין הצדדים.

ב. מזכירות ישוב הדנה בתביעות כנגד יחיד, יש למזכירות כח של ב"ד לתקן תקנות גם אם נגרם הפסד ליחיד.

ג. למרות שיש למזכירות כח ב"ד לתקן תקנות, אפשר לתבוע את המזכירות לב"ד כדי לודא שהיא פעלה במסגרת בסמכות שיש לה. למזכירות יש סמכות לתקן תקנות אולם יש מגבלות שיכולתה לתקן, וע"ז ב"ד ידונו.

ד. גם במקום שברור שהיה סמכות למזכירות לתקן תקנה כנגד היחיד, בכל אופן, היחיד יכול לתבוע את המזכירות שיפצו אותו על הפסד ממוני שנגרם לו כתוצאה מתקנתם, שהיתה לטובת כלל הציבור. הנטל הכספי הנצרך לתקנת הציבור מוטל על כולם בשוה.

ה. תקנות שמזכירות מתקנת, דומות לתקנות שנתקנות ע"י המלך. רצוי שהמלך יתקן תקנות שגם ב"ד הגדול, המושפעים מהצדק האלוקי שבתורה, היו גם כן מתקנים אף ללא תקנת המלך. כך גם מזכירות ישוב, בפניתה לב"ד לממונות, רצוי שתקבל על עצמה שהב"ד יעביר ביקורת גם על תוכן התקנות ולא רק על סמכות התקנות. ואולי זה כלול בקבלת המזכירות "בין לפשר בין לדין".

ו. בישוב שיש רב שהוא מוגדר כאדם חשוב הממונה לתקן צרכי הישוב, אם הרב מתנגד להחלטת מזכירות, אין להחלטת המזכירות תוקף. במקום שהרב לא רוצה להביע דעתו בויכוח שהתעורר בין יחיד לבין המזכירות והוא מפנה אותם לב"ד, יש מקום לומר שב"ד מקבל את הכח של רב הישוב וב"ד יכול לדון לא רק האם המזכירות חרגה מסמכויותיה אלא גם באופי התקנה.

ז. בכל מקרה, גם רב הישוב וגם בית הדין אינם אלה שמתקנים את התקנות, אלא כח זה ניתן בידי המזכירות, רק שיש להם אפשרות להתנגד. ולכן נראה שרק כאשר התקנה היא בולטת באי צדק שבה, ב"ד יבטל את החלטת המזכירות.

המאמר נכתב בהמשך לפסק דין: החלטת ועד ישוב שגורמת מפגע סביבתי