בס"ד
החלטה דיונית
בענין שבין
התובעים: י'
וס' ח'
הנתבעים: ד'
וא' צ'
הצדדים הופיעו בפני ביה"ד, חתמו שט"ב וקיבלו בקנין לקיים את
פסק הדין, לאחר שביה"ד שלח את סיכום הטענות לצדדים ביקשו במייל לוודא
שביה"ד לא יקבל את התימלול של השיחות בין הצדדים משום שכך מקובל
בביהמש"פ.
ביה"ד דחה בקשה זו ונימק את הדחיה בכך שמאחר והקלטת השיחה נמצאת
בחזקת שני הצדדים שהרי מקורה של ההקלטה בהתכתבות הצדדים [וגם צבר של שיחות קוליות
מכונה התכתבות] בוואטספ, ולכן משהשיחה בידם אין סיבה לחייב את הנתבעים לממן עלות
תימלול של השיחות, וככל והם סבורים שדבר מה בתמלול אינו נכון הרי הזכות בידם
להודיע זאת לביה"ד.
הנתבעים שבו והגישו בקשה מנומקת בענין זה לביה"ד בטענה שתמלול זה
פסול שכן: א. הכין את התימלול התובע שהוא נוגע בדבר. ב. התובע אינו יודע לתמלל
ועלול לתמלל בצורה שלא תשקף את הנאמר והרי חלק מאמת הינו שקר. ג. לפי החוק
א"א לתמלל לבד ובע"ד שיתמלל התמליל יפסל אוטומטי בכל בתי המשפט כראיה
משום שהוא נוגד את הצדק האבסלוטי. ד. כל עו"ד שישאל על כך יאמר שהתמליל פסול.
ונתחיל מהסוף נימוק ד' איננו נימוק, עו"ד איננו קובע את החוק, גם
נימוק ג' הטענה שלפי החוק א"א לתמלל לבד איננה מקובלת על ביה"ד שכן חזקה
על הנתבעים שידעו לצטט את החוק במקומות אחרים, שאילו היה חוק כזה הם היו מצטטים
אותו, ולכן ביה"ד דוחה גם נימוק זה. לגבי נימוקים ב' וא' העובדה שהתובע שאינו
יודע לתמלל ועלול לתמלל בצורה שלא תשקף את הנאמר, והעבודה שהתובע נוגע בדבר, הרי
ביה"ד הזכיר לנתבעים שבאפשרות להשוות את התימלול לשיחה המקורית שנמצאת ברשותם
ולכן כל עוד ואינם טוענים נקודתית על דבר מה בשיחה שאיננו נכון אין לפסול באופן
אוטומטי כל תמלול שיעלו התובעים משום שברגע שהשיחה המקורית נמצאת ברשותם של
הנתבעים הרי באפשרותם לאמת את התמלול ולבדוק אם הוא אכן נכתב כיאות.
כך שבעצם נקודת המחלוקת בין הצדדים היא, האם התובעים צריכים לשלם
מכיסם תימלול מקצועי כדי להקל על הנתבעים ולחסוך מהם את הטירחה שבבדיקת התימלול
כנגד השיחה המקורית [וזאת בהנחה שאכן תימלול מקצועי חוסם אפשרות של שקר דבר
שכלל לא בטוח].
והנה על פי ההלכה כשצד אחד רוצה לשנות מסדרי הדיון אינו יכול להשית את ההוצאות על הצד השני ולהכביד עליו לחינם כמו שנפסק בשו"ע (חו"מ סי' יג ס"ג):
אין כופין את האדם שיתן טענותיו בכתב. ואין לדיין לקבל טענות בכתב, אלא ישמעו טענותיהם מפיהם ויצוו לסופר לכתבם.
וממקורי הלכה זו בשו"ת הריב"ש (סי' רחץ) וז"ל:
שאלתם שתי כתות באו לדין האחת מורשה, הבא בהרשאה מסדר טענותיו בכתב ומבקש לפניכם לעשות לו דין באותם הטענות והכת האחרת משיבה ואומרת שאין לדיינים לקבל שום טענות בכתב. תשובה כדין משיבה זאת הכת האומרת שאין לקבל שום טענות בכתב לפי שאין להטריח את הנתבע לקחת טופס מטענות התובע ולהשיב עליהן מתוך הכתב ולעשות הוצאות חנם.
והדבר דומה לענייננו שהנתבעים מבקשים להטריח את התובעים לאחר שכבר
תימללו את השיחות ללכת ולהוציא הוצאות חינם לצורך תימלול במכון מקצועי.
ואין לומר אדרבה הרי כאן הנתבעים מטריחים את התובעים ללכת לבדוק בעצמם
האם שיקרו בתימלול או לא אין הדבר כן שהרי גם בתימלול מקצועי מתוך מכונים רבים
אפשר וימצא מכון שעבור ממון ישנה את השיחה וא"כ גם בזה הם צריכים לעקוב
וא"כ אין כאן תוספת טירחה לנתבעים אבל יש כאן תוספת עלויות לנתבעים.
גם ביחס לטענתם של הנתבעים שכך ההליך יהיה הגון יותר מצאנו שאפי' במקום בו יש חשש שמא הדבר יזיק לטיב ההליך ויגרום לכך שצד אחד יוכל לשקר שכן טענת הצד השני יהיו פרושות לפניו בכל עת ויוכל לעיין בהן היטב כדי לשקר בכל אופן הדין הוא שאין משיתים על הצד השני את הוצאות הפרדת הטענות אלא הצד הרוצה בכך הוא ישלם את הוצאות ההפרדה מכיסו כמש"כ באורים (סי' יג ס"ק יא):
ואם נתרצו לכתוב טענותיהם, ובע"ד אחד טוען נכתב טענתי וטענתך בכתב אחד למעט הוצאת שכר כתיבה, והשני טוען נכתב לכל אחד טענותיו בפני עצמו, משום דלא ניחא לי שיהיו טענותי וזכותי מצוים גבך דדמי עלי כאריא ארבא, פליגי בזה בב"ב (קס"ז ע"ב) חכמים ורשב"ג, ודעת רוב הפוסקים הרשב"א (ב"ב קסח ע"א) ורא"ש (שם פ"י הי"ח), וכן נראה מדברי הרמב"ם (פכ"ד ממלוה ולוה ה"א - ב) דהלכה כת"ק. אבל העלו דהיינו דוקא מהך טעמא כדי למעט הוצאת הכתיבה, אבל במקום דלא שייך כן, כגון שהמעכב טוען אני אפסיד שכר כתיבה מכיסי וכדומה, לכו"ע יכול למחות מבלי ליתן לחבירו טענותיו בכתב שלא ידמה לו חבירו כאריא ארבא.
הרי שהזכות ביד הצד הרוצה הליך משובח יותר [בו אין הצד השני יכול
לראות את טענותיו בכל עת ולארוב לו ולהכמין לו שקרים שונים] לשלם את הוצאות
ההליך מכיסו ואין הצד השני יכול להתנגד אבל אינו יכול להשית את ההוצאות על הצד
השני.
א. על הנתבעים להעביר לביה"ד בתוך שבוע את לשון החוק שכותב שגם
בהקלטת שיחה שנמצאת אצל שני הצדדים יש חובה לקחת דווקא מכון תימלול מקצועי ולא
ניתן לסמוך על בדיקה של הצדדים בעצמם.*
ב.
במידה ויועבר לשון החוק הנ"ל לביה"ד ידונו בכך ביה"ד.
ג. במידה ולא יעבירו לביה"ד הנתבעים בתוך שבוע לביה"ד את לשון
החוק הכותב מפורשות כנ"ל, הרי שהתובעים יעבירו לביה"ד ולנתבעים את
התימלולים + ההקלטות הרלוונטיות.
ד.
במידה והתובעים לא יודיעו בתוך שבוע מיום קבלת התימלולים שיש טעות
בתימלול ביה"ד יקבל זאת כהודאת בע"ד שהתימלול הוא אשר נאמר בשיחה.
ה.
לחילופין: הזכות ביד הנתבעים לשלוח את השיחות לתימלול בידי מכון
מקצועי על חשבונם.
ו.
במידה וכך יעשו הנתבעים תהיה לתובעים שהות של שבוע מקבלת התימלול
המקצועי כדי להתנגד ולהוכיח שאינו נאמן למקור.
* משלא הומצא לב"ד חוק כזה, הותיר ביה"ד את החלטתו בענין התימלול על כנה.