חסידות

המקדש, השבת והמילה הם היסוד והברית של המקום, הזמן והאדם. שם ה' נקרא על ישראל בברית המילה, ובשמירת הברית זוכים לברכה וחסד וקדושה עליונה. ובזה אחז פנחס והציל את ישראל.

השבת היא השלמת הבריאה ולכן כוללת הכל, וכן ברית המילה הוא השלמת האדם וכולל הכל, וצריך שמירה ביותר מן המזיקין. ובכח שמירת הברית ומעשה פנחס זכו לארץ ישראל ולקריאת שם ה' עליהם

הצדיקים תלמידיו של אברהם מוצאים ומרבים את החסד האלוקי. והרשעים תלמידיו של בלעם מוצאים את הזעם והדין. פי האתון מלמד על יחודיות הנבואה ולשון הקודש לישראל.

לוחות הראשונות נתנו בקול גדול, ולאחר החטא עושים בהצנע ועל כך קטרג בלעם, ולעתיד לבוא בי"ז בתמוז יתוקן הכל ויהיה יום טוב. ארץ ישראל מיוחדת לעם ישראל, וכל גרגיר עפר בארץ מיוחד לנפש פרטית מישראל

שירת הבאר על התורה שבעל פה הנקנית ביגיעה, והמתנות הבאות על ידי יסורים - וכמו חפירת הבאר הנעשית ביגיעה כשמתגלה הפנימיות ונעשים ניסים גלויים בני ישראל מכוסים, וכן שבת וימי חול.

מדרגת משה שמשך את ישראל אחריו ומדרגת יהושע שנמשך אחרי ישראל. נס הבאר היה מכוחם של ישראל - ומשה לא נמשך אחריהם ולכן השירה היתה של ישראל בלבד ומשה לא הכניסם לארץ. מלחמת סיחון ועוג ביד משה היא שורש כיבוש מלכי כנען

יראת שמיים היא ההכנה והכלי לתורה. חטאו של קרח הוא רק שטען לצורך עצמו ולא לשם שמים, ואם היה טוען לשם שמים היה נעשה שלום בין קרח לאהרן הכהן.

אהרן היה שליח וביטל עצמו לכלל ישראל ולכן עמד בנסין ואף נתעלה, וגם קרח אם היה לעושה לשם שמיים היה מתקיים, אלא שעשה לעצמו ולכן נאבד.

בציצית מחברים את הקצוות והכנפות לנקודה הפנימית. ארץ ישראל מובטחת מהאבות, והמרגלים חשבו שאינם ראויים בגלל מעשיהם, אך היו צריכים להאמין בה' ולהכנס לארץ.

הנהגת משה באחדות גמורה והנהגת הזקנים בקיבוץ הפרטים. בקיום מצוות והתפשטות התורה, מתעלה ומתחזק שורש התורה.