מלחמה

ישנן שתי תקופות בחיי עמ"י , התקופות מקבילות בדברי הרב זצ"ל ל"יחוד עליון" ו"יחוד תחתון" - מושגים מתורת הקבלה. מצבו של עם ישראל לאחר החורבן מבחינת מושגים אלו משפיע על היחס של הגויים אלינו ועוד. צפייתנו לחזור למדרגה של יחוד עליון.

הציפייה להדחתו של בעל תפקיד שכשל מיד עם תום המלחמה היא טבעית ואף הכרחית, אך מורכבת משלל היבטים הכוללים תיקון עומק של הכלל והפרט מתוך שאיפה ליצור עתיד טוב ומתוקן יותר.

ישנן שתי צורות של הופעת ה' בעולם - בגלות. בחו"ל - עמ"י מופיע את שם ה' בצורה מצומצמת, ובארץ ובגאולה - בצורה מושלמת יותר. שתי הצורות קשורות במהות של פס' "שמע ישראל" ולעומתה באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

עם כינונה של מדינת ישראל נוספה שכבת התייחסות המעבירה את מצוות פדיון שבויים ממצווה העוסקת ברווחתו של השבוי בלבד לפדיון שבויים כחלק מדיני המלחמה. המקרה שבו אנו עוסקים הוא חטיפת שבויים כאקט מלחמתי המהווה חלק מהלחימה עצמה. העיסוק בחטיפה ככזאת יוצר המשגה מחודשת של הסוגיה ומעבר מהלכות צדקה לדיני מלחמה.

שאפותיו של עם ישראל צריכות לנבוע מהרצון להופיע את שם ה' בעולם. תיקון העולם תלוי בחיזוק התכונות המיוחדות של עם ישראל.

התרבות המתפתחת בעולם שבסיסיה בכפירה - מפוררת ומוחקת ערכים. האומה הישראלית מתפתחת ומתגבשת בשביל לקרוא בשם ה' - דווקא מתוך החושך שבמציאות.

הקמת המדינה צריכה להיות בשביל אור ה' בעולם ולסלק את החושך של התפרקות העולם שנבע מתרבות הכפירה, וע"י כך יבנה עולם מלא אחדות ותיקן.

התרבות החומרית הנפוצה בגויים, משבאה דרך החיים העמוקה של היהדות ומקנאה בחריפות - אך בסוף "נכון יהיה בית ה' בראש ההרים... ונהרו אליו כל הגויים"