קוממיות

המקל והרצועה בידי השוטר עלולים להרגילו לאכזריות, ואנו רואים פעמים רבות התנהגות אכזרית של שוטרים, לכן תפקיד זה של השוטר מחייב אותנו להקנות לו מידות טובות ובעיקר ענווה, שהיא אם כל המידות הטובות, כדי שמידות אלו יהיו חלק בלתי נפרד ממנו ומעבודתו.

אימתי יש ללכת אחר הרוב? במקום שיש ספק מה היא האמת, שם עלינו ללכת אחר הרוב, אבל במקום שבו ברור שהרוב אינו צודק, כאשר הכרעת הרוב נוגדת את ההדרכה של התורה, שם אין ללכת אחר הרוב.

שאלתכם מורכבת משתי שאלות: האחת, האם הלכתית מותר לכם לקחת מכשיר סלולרי שקניתם לבנכם, והשניה, האם פעולה כזאת היא מעשה חינוכי.

הגאה עסוק בעצמו, במעמדו, בכבודו, בתפיסת מקומו. כולו עסוק בשמירת התדמית האישית שלו, בעשיית רושם, ברכישת כבוד. על כל דבר הוא מביט במבט אישי תועלתי, הוא אינו מסוגל לחשוב לגופו של עניין. ממידת הגאווה צריך להתרחק עד הקצה האחרון.

עמדתו הבסיסית של המשפט העברי היא, שעל בית הדין לדון דין אמת (שבת י'). יכולתו של בית הדין לדון דין אמת, מותנית בשיתוף פעולה מלא של בעלי הדין והעדים. לפיכך, מחייבת התורה כל אדם היודע עדות, שלא לכבוש עדותו.

במילים: "שלום, אני מדברת עם בעלת-הבית?", נפתחת שיחת טלפון מוכרת כמעט מידי ערב, בה רוצה טלפנית מנוסה לפרוס בפנינו את צרותיה של משפחה שנקלעה לקשיים, נפלאותיו של ארגון חסד מפורסם, או הצעת שותפות בהפצת התורה של ישיבה מסוימת - בכדי לזכותנו במצוות הצדקה.פניות נוספות רבות מתדפקות על דלתנו - ממש, מגיעות אלינו בבית-הכנסת, ובהליכתנו ברחוב. לאיזה מן הפניות עלינו להיענות? ומהו סדר העדיפויות הרצוי ביניהן?על סדרי עדיפויות במתן צדקה תעסוק הקומה התורנית השבוע.

אני לומד חצי יום ועובד חצי יום, וגם אשתי עובדת קצת. בעיקרון, מבחינת פרנסה אנחנו מסתדרים, בקושי. אבל יש לנו הרבה התלבטויות - האם לעבוד יותר, או שאשתי תעבוד יותר כדי להקל את הלחץ. ובכלל, כשיש דרישה מצד אשתי לקנות משהו לה או לילדים, האם זכותי כבעל לומר: לא, אין כסף. האם הכסף גם שלה?

עד הקמתה של המדינה היהודית האידאלית, עלינו להפריד את קק"ל ממנהל מקרקעי ישראל, להשיב את ניהול אדמות קק"ל לידיה שלה, כך שניתן יהיה להקצותן ליהודים בלבד

כאשר בחור ובחורה מגיעים לפרקם, מצווה לשדך ביניהם, כדי שיתכוננו להקים בית משותף. אולם, ההגבלות נמשכות באופן חד משמעי וללא סדקים, ממש עד עת החופה והקידושין. עד אז - כל האיסורים בתוקפם.

בגלויות, היה ט"ו בשבט יומה של ארץ-ישראל. חסידים ואנשי מעשה היו מסובים סביב שולחנות ערוכים בפירות הארץ, ומספרים בשבחה. בדורות הראשונים של אתחלתא דגאולה, הוקדש היום לנטיעות ברחבי הארץ, בידי מבוגרים ותנועות הנוער. ובימינו? - במשמעותו של ראש השנה לאילנות בדורנו, תעסוק הקומה השבוע.