קוממיות

בימים הללו יושבת מפלגת 'הבית היהודי' על בחירת נציגיה לכנסת. מצד אחד, המליצו חברי הכנסת להציב בעשירייה הראשונה שני מועמדים שאינם חובשי כיפה. מאידך, אמר האלוף עמידרור, יו"ר המועצה הציבורית, שאנשים פורעי חוק לא יוצבו. מכאן השאלה: פורעי חוק המדינה לא, ופורעי חוק שמים כן?

בפרשה אנו למדים שחוסננו קשור להתחזקות בלימוד התורה, כמו שיעקב אבינו נתברך "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" - בזמן שקולו של יעקב בוקע מבתי מדרשות, קול של תורה קול של תפילה, זה מחליש את ידי עשיו.

כאשר מחדירים לילדים את התובנה שהם טובים, והם יכולים ליטול אחריות על ההתנהלות שביניהם, אנו יכולים בשלווה גמורה להסיר מעלינו את האחריות עליהם, להעביר אליהם את האחריות, ולצאת מהתמונה

רכב אדום מפליג במהירות בדרך לירושלים. במושב הנהג יושב בנחת יהודי גלוי ראש, ולצידו - טרמפיסט צעיר ונלהב חובש כיפה גדולה. הטרמפיסט מתלבט בליבו אם לנצל את ההזדמנות למפגש הייחודי בין 'כל חלקי העם', ולזכות את הנהג בדבר תורה קצר על ירושלים - "עיר שעושה את כל ישראל חברים". סך הכול טרמפים זו הזדמנות מצוינת למפגש עם אנשים שונים ומשונים. כל החבר'ה חוזרים עם סיפורי ניסים ונפלאות על האנשים שהם פגשו בטרמפים. מאידך - אולי דבר תורה ירתיע את הנהג וירחיק אותו. מהי הדרך הנכונה להתחבר לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות?

צבא צריך להיות בנוי על אמונת החיילים בצדקת הדרך, על מוטיבציה. כמובן צריכה להיות משמעת, אבל אסור לחייב חייל לפעול בניגוד לעיקרי אמונתו בטענה שהסירוב יפגע בצבא.

בגידול המשפחה צריך להתרומם למבט גבוה יותר ולצעוד באמונה וביטחון בכך שילדים הם סיבה להצלחה ולעולם אינם מהווים גורם מפריע.

בחירות. גל של התרגשות חולף בי ומרעיד את גווי, קיבתי מתכווצת וגרוני נחנק. מי יודע - מה תהא ההכרעה ולאן פני המדינה/העיר? נשמע מרגש ובומבסטי, לא? אך בינינו, היום כשכמעט כל המועמדים אומרים אותו דבר, והתחושה הציבורית היא ש'מה שהיה הוא שיהיה', מי מתרגש כך מבחירות מלבד המועמדים?! ובכל זאת, יודעים אנו שהייאוש מהמצב הקיים הוא המבוא לפריצת דרך חדשה. ואנו, הציבור הדתי, החש יותר ויותר שבידיו המפתח לאותה דרך חדשה, עלינו לתור בעת בחירות ולשאול - כיצד?

עיקר הסיבה שהתורה כותבת את פרשת נח זה כדי להגיע עד אברהם אבינו, עיקר עבודתם של אבותינו הקדושים היתה להכין את התשתית של הבניין של כנסת ישראל, וזה מתחיל מאברהם אבינו, אבי האומה.

אני מבקש מציבור המתנחלים היקר, אל תתנצלו על דברים שאחרים אומרים או עושים. הללו או שהם שתולים או שהם סהרורים או שהם גם שתולים וגם סהרורים. בזה שאתם מתנצלים או מגנים אתם מסייעים לעלילה ולהכפשה.

בדרכו המיוחדת הנחיל לנו הרב את התובנה שתורה אינה לימוד שכלי יבש, אלא דרך חיים. דרך חיים בה הלומד מתבונן במלמדי התורה, לומד מאורחות חייהם, מיישם אותם בחייו, ומתרומם כל העת לפסגות רוחניות חדשות.