קוממיות

ראשי השבטים והזקנים, אחריותם גדולה יותר מאדם פשוט, ולכן מהם נדרשת מסירות ופעילות יתירה מכל אדם אחר. כך גם בראש השנה - כולם עוברים לפניו כבני מרון, אולם כל אחד ואחד נידון כפי המטלות המוטלות עליו

גם כשאפשר להתחמק מלקיים את הפקודה בתירוצים שונים, לא טוב להשתמש בתירוצים אלא להכריז: אני אינני עובר על דברי תורה!.

כאשר אנו שמחים בימי הפורים על הניסים שהיו לנו בעבר, "ומזכירים מוקפים מימות יהושע בן נון", אנו נזכרים ברוח הגדולה של יהושע וכלב, שגברה והכניעה את הערים הבצורות מוקפות החומה.

סוף תפילת שחרית. תקיעת השופר מציפה בי זיכרונות ילדות - הנה אני ילד בן עשר ששואל את אביו בקול ילדותי תמים: "המורה בבית הספר אמר שמי שרוצה לחזור בתשובה באלול, כדאי לו לקחת נקודה אחת שהוא חלש בה, ולקבל על עצמו לתקן אותה בשנה הבאה, מה כדאי לי לקבל על עצמי"? אני מתנער באחת מהרהורי, וחושב באירוניה: והיום? איזו קבלה אקבל על עצמי? האם יש טעם לשוב בתשובה באלול, כשאחר כך שבים ונופלים?

אם ההמתנה בין האירוסין לחתונה, באה מתוך הסכמה פנימית, ללא עצבנות, אפשר לנצל את פרק הזמן היטב. אולם, במקרה שלכם, הקושי של הבחורה עמה אתה נפגש, לקבל החלטה ולבצע אותה, יתכן שהוא ענין זמני, ובקרוב תוכלו להתארס. אולם, לפעמים זהו סימן למבנה נפשי, המקשה מאד על קבלת החלטות.

כל מה שקורה לאדם הפרטי, ואין צריך לומר לעם כולו, אינו דבר שבמקרה אלא מחושב מסודר בהתאם למעשי האדם ומעשי העם. כל הייסורים שבאים, מטרתם היא לעורר את האדם לתשובה.

ענינה של ארץ ישראל שהיא מאחדת את עם ישראל להיות עם אחד - "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", ומצוות הלוואה שהיא מאחדת את עם ישראל, בזכותה יורשים ישראל את ארץ ישראל.

יש אנשים צדיקים, שאוהבים לקיים מצוות נדירות. הם הולכים ומחפשים קיני ציפורים כדי לשלח את הקן, קונים אתון מבכרת לקיים מצוות 'פדיון פטר חמור', קונים שדה קטנה לקיים בה מצוות התלויות בארץ. רובנו עדיין לא הגענו למעלה זו, אך פעם בשבע שנים ה' מפגיש אותנו עם מצוות שמיטת כספים. איננו צריכים לרדוף אחריה, שהרי ממילא אנו חייבים לתת לה תשומת לב בפרוזבול, ואולי גם נקיים ממנה מעט במעט תשומת לב?

לפעמים אנו רואים אדם מבוגר הפועל כדי להשיג תשומת לב מילדיו, כבנים להורים מבוגרים, חשוב לנו לזהות צורך זה, כדי לנתח את דרך התגובה שלנו.