קוממיות

"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו" (מו"ק י"ז). יסודות רבים טמונים בדמיון זה שבין הרב למלאך ה'".

לפני פינוי ימית תובב"א, הגיע הרב לימית, ישב לילה שלם עם צוות הרבנים ששהו בעיר, והורה להם מה מותר ומה אסור לפי ההלכה באופן ההתנגדות לפינוי.

משפט אחד, שהיה שגור בפי רבנו הרב אברהם שפירא זצ"ל, מקפל בתוכו את עיקרי הנהגתו הציבורית: "לעשות לפי התורה זו לא רק הלכה - זו גם עצה טובה"!

הרב מסר נפשו, כפשוטו, כדי להתיר עגונות. הוא ישב עם פושעים כבדים, תוך כדי סיכון חייו, כדי לדלות מהם ידיעות שיסייעו לו להתיר עגונות

"הרב לא רק חינך בתוך הישיבה, אלא גם הטביע את רישומו בהדרכת הציבור בנושאים הקובעים את צביון מדינת ישראל כמדינה יהודית".

עינינן וכוחן של ברכות שנה טובה איש לרעהו.

השמש שקעה אל הים, מפנה את מקומה לשנת תשס"ח הממשמשת ובאה. רוח נשבה וטיהרה את השמים מהעבים שהסתירום. נשאתי עיני אל השמים הנצבעים אט אט באודם של מלכות. דומים היו לכסאו של מלך רם ונישא, הדן את עולמו. כיצד אזכה בדין? ואולי כל מטרת הדין לזכותני ולטהרני מכל פשעי?

למה תוקעין ומריעין כשהן יושבים ותוקעים ומריעין כשהן עומדין?

אנו, בנים ובנות למשפחה מבוססת, חלק נשואים וחלק רווקים, ואנו בדילמה, כיצד לנהוג כלפי אבינו. בשנים האחרונות יש מתח בבית ההורים סביב נושא הבריאות של אבא. הוא אוכל ועולה במשקל. לחץ הדם עלה לו ועוד מערכות נפגעו. הרופא אומר שהוא על סף סכנה, ואם ימשיך לאכול בלי הגבלה, הוא עלול למות. כל המשפחה מתחננת לפניו, והוא ממשיך בדרכו. מה אנו, כילדים יכולים לעשות במצב של פיקוח נפש?

היום, בִּתי חזרה מהאולפנה בעיניים בורקות. עוד לפני שהיא הניחה את התיק על הרצפה, היא אמרה לי בהתלהבות: "אמא, אל תשאלי איזה יום מהמם היה לנו היום. לכבוד חודש אלול, היו הרצאות ופעילויות מסביב לנושא שמירת הלשון. זהו, אני השתכנעתי, יותר לא אדבר לשון הרע". חייכתי חיוך קטן לעצמי, נזכרת בכל ההרצאות וההחלטות שלי בעבר. בִּתי צריכה להתבגר. תכל'ס, זה נראה בלתי אפשרי, איך אפשר לשמור על הלשון?