קוממיות

לכידות הצבא מוטלת בראש ובראשונה על הממשלה. הממשלה יכולה לשנות את החלטותיה ואזי לא יהיה צורך לעבור על דברי תורה

סיפורים על הרה"ג אברהם שפירא זצ"ל במלאות 30 לפטירתו.

נחמן: "אחי, מה העניינים? אתה נראה לי מודאג. עזוב אותך, כל מה שה' עושה הכל לטובה. תאמין לי שלמה , בעזרת ה' הכל יהיה טוב, חבל שאתה הורס לעצמך את הבריאות. קצת ביטחון, קצת אמונה..." שלמה: "צדיק, קל לדבר - קשה ליישם. כשאתה חושש - אינך דואג? תן לי עצה - איך בוטחים בה' ומפסיקים לדאוג"?

ליצחק היה פשוט שאם הוא נדרש למסור את נפשו עליו לעשות זאת, כי כל חייו אינם בשביל עצמו, אלא מוקדשים למטרה אלוקית

"המהות של חברון היא התחזקות והתעוררות בכוח של נצח ישראל, כשהמרגלים המסו את לב דור המדבר מלבוא לרשת את הארץ אשר נתן להם ה', היה כלב, היהודי העז, מחזק את העם... ומשום כך נפלה חברון בחלקו"

"לפי דין תורה חל איסור גמור למסור קרקע של ישראל לנכרי משום לאו דלא תחֹנם, ומשום בטול מצות ישוב ארץ ישראל המחייבת כל יחיד ויחיד מישראל. איסור זה חל על כל יהודי אזרח וחייל כאחד. פקודה להשתתף בפינוי יהודים מביתם על מנת למסור את הקרקע לנכרים, הינה פקודה הנוגדת את דת תורתנו ואסור לקיימה...".

יש לנו ילד כבן חמש שחסר לו בטחון עצמי. גם אנו מבחינים בדבר, וגם הגננת בגן-תלמוד תורה אומרת שיש לו דימוי עצמי נמוך. קשה לו ללמוד יום לימודים ארוך. הוא מאד מוכשר וקולט ומבין היטב, אבל כעת הוא כבר כמה ימים בבית, מסרב ללכת לגן כי הוא טוען שלא טוב לו שם. האם לחייב אותו ללכת, או להעביר אותו לגן רגיל כדי שלא יילחץ או בדרך אחרת.

השעה כבר 22:20, ועדיין אין לי פתרון למחר לילדים. מחר אני חייבת להגיע לפגישה, זו פגישה קריטית להמשך עבודתי, ודווקא מחר המורים החליטו לשבות. קיוויתי, שאחת הנערות מהאולפנה תוכל לעשות 'בייביסיטר', כי ברדיו אמרו שבחינוך ה'על יסודי' שובתים כבר שבועיים, אבל הן אמרו לי שהן לומדות בבקרים מקצועות קודש. ואני שואלת את עצמי - מותר בכלל לשבות?

מידת הזריזות ומעלותיה;מידת הענווה והיחס שלה לגדולה;לימוד הזכות שאברהם אבינו לימד על סדום אין מקורו בפתיחות כי אם מתוך הכרת התוכן הפנימי של המציאות;מדוע הקב"ה מנסה דוקא את הצדיקים;הדרך להעצמת והעמקת האמונה.

מצות תלמוד תורה והעיסוק בה, היא ההשלמה האמיתית לתהליך התשובה, תשובת אמת בא תבוא יחד עם העיסוק והעמל בדברי התורה,