תורה-אמונה

בדור של עיקבתא דמשיחא, מוכרחים ללמוד ולשב בין שתי התורות, הנגלת והנסתרת, בשביל להסתכל על הדור בצורה הנכונה ולהדריך אותו למקום הנכון.

בלימוד רזי תורה לוקח זמן עד שהמשמעות העמוקה מחלחלת. גם הדומיה נחשבת לימוד. ההתאמצות ללמוד גם את התורה הנגלית מחזקת את החסד וכופה את מידת הדין.

אנחנו לומדים תורה כיון שהתורה היא "לבוש" של הבורא והיא הדרך היחידה שלנו לספק את צרכי הנשמה.

לימוד תורת הנסתר זה לא רק תורה של שמות וצימצומים, אלא תורה של שכל ומחשבה.

אדם שנפשו מתאימה ללימוד רזי תורה, אין לו להימנע מכך שאנשים גדולים ממנו אינם עוסקים בכך. הכניסה לתורת הנסתר מוכרחת ענוה. להכיר שגם בתורות הנגלות יש חיות אלוקית.

אדם שנפשו מתאימה ללימוד רזי תורה חייב חופש רוחני. חופש חיובי רק בעולם הפנימי שאין בו רע שיכול להתפרץ.

הופעת פנימיות התורה תלויה במצב הרוחני של האומה. הזמן ללמוד נסתר הוא כאשר יש תשוקה לכך, שזה לימוד תורה לשמה.

סדר הלימוד לאנשים שמתאימים לעיונים רוחניים- ללמוד בהתחלה בהויות אביי ורבא ואז לדעת את מסקנות ההלכות, ואז עיקר עיסוקם יהיה בעניינים הרוחניים ומתוך זה ידעו לכוון לאמיתה של תורה בדימוי בין מקרים וכדומה. אנשים שלא בנויים ליישר את שכלם על פי הצד הרוחני- צריכים להתעסק בלימוד כל הפרטים ולדעת איך מדמים דבר לדבר על ידי השכל. תלמידי חכמים זקנים צריכים להתעסק יותר בצד הרוחני שבתורה. בחג הפסח- עם כל פרטיו, הכי מתאים לעסוק בבירור האמונה.

המטרה שלנו היא לרומם את העולם כולה למדרגה האלוקית האידיאלית, האינסופית. אנחנו קודם כל נסלק את הרע, ואח"כ מגיעים לאידיאל הגדול ולכן אומרים שהאבות קיימו את כל התורה כולה כי הם היו כל כולם באידיאל של התורה

למרות שהדרך המקובלת ללמוד נסתר, "אחרי שמילא כרסו ש"ס ופוסקים"- יש אנשים שנפשם מוכנה לזה, והם יכולים לעקוף כלל זה. הדרך לדעת אם ראוי ללימוד הנסתר- אם יש בו ענוה ושמחה.