תורה-אמונה

גם לימוד שמעורבת בו כוונה לשמור לעצמו אין זה אומר שלא למד תורה לשמה.

כאשר לומדים תורה אז מחברים את השכל ואת הרצון ואז באמת רוצים ללמוד תורה כי התורה משפיעה על האדם הכל גופו ולא רק חלק קטן כמו שאר החכמות.

גם לעוסקים בקבלה נצרך לימוד דינים והלכות. לימוד תורה באופן שלם כולל את כל החלקים. חכמה, בינה , ודעת.

כל דבר יש קודש, לית אתר פנוי מיניה, אבל התורה קדושה יותר ולכן אסור לפנות מהלימוד ולומר 'מה נאה אילן זה'. גם בדברים שתלמיד חכם צריך לעסוק בהם זה צריך להיות בזמנים מוגדרים, ולא לבא על חשבון זמן הלימוד.

כוחה של תורה שבע"פ נובע מעם ישראל. היא בא בשעת מפגש של העם עם המציאות, ונותנת חוות דעת שלימה, אלוקית. לכן, היא מתגלה בצורה השלימה רק כאשר עם ישראל פוגש את המציאות בצורה שלימה. יושב על אדמתו לבטח, בעל מדינה וממשלה שמסתעפות ממנה כל קשרי החיים. צבא, כלכלה, קשרי חוץ ועוד. רק כך מתבטאת תורה שבע"פ בכל כוחה והדרה, ופוגשת את התורה שבכתב.

ו'- לכל אחד יש את אופי הלימוד שלו, ואותו הוא צריך לפתח. שאדם לומד, בעיקר, מה שאינו מתאים לו- הוא מפתח שנאה לתורה, כי הוא לא מכיר את החלק שלו בתורה.

- דרכי התפתחותו של העולם: 1. בצורה טבעית 2. בצורה שכלית. כך גם בלימוד התורה. -חידושי התורה כ"כ חזקים, שהם מייצרים את המציאות! כשחכמים קובעים דבר בעולם - הקב"ה פועל על פיהם!! - התורה מתגלה כמתאימה לאדם, דווקא ע"י שהאדם עצמו מחדש בה.

- השמחה שבידיעת פרטי המצוות. - למה מקובלים מוסיפים עוד ועוד הנהגות? - הדקדוק בפרטים נובע מכך שהתורה אלוקית ולא אנושית.

התורה מדריכה אותנו איך אנחנו צריכים לחיות בלי מניעים. ולדאוג שכל כוחות יתאחדו אחד עם השני ואנחנו נצליח לפרוץ את האור הגדול שיש לנו.

מלבד לימוד עיוני עמוק בתורה ולימוד עצמי בנושאים החביבים, יש לאדם להקיף בידיעה את כל נושאי התורה. לאנשים שאינם מהגאונים הגדולים, יש להיעזר בספרי ההרחבה והתימצות של הגדולים, ומומלץ להתחיל בהקפת הש"ס עם הרי"ף.