גמרא-כללי

הרב הסביר את מחלוקת רש"י תוס' מה המקור של הצורך בהדר, הרב חקר אם ההידור הוא חלק מהמצווה ובלעדיו אין מצווה או שבלעדיו המצווה לא שלמה, אך אם אין אפשרות אחרת עדיף ליטול ארבעת המינים ללא הדר, הרב בירר את זה ע''פ מחלוקת ראשונים

קדושת עצי סוכה, מה מותר ומה אסור לעשות בסוכה מדין מעילה בקודש, הדמיון לקרבן חגיגה

בהסבר דברי הטור שאומר ש"ברי ושמא ברי עדיף", ומצריך "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" במקרה של טוען "איני יודע אם פרעתיך" וחוזר ואומר "פרעתי". יסוד השיעור: "ברי ושמא ברי עדיף" גם לרבי יוחנן ורב נחמן, וסיבת הפטור ב"איני יודע אם הלויתני" היא שזאת טענת שמא ללא ריעותא.

נחלקו הראשונים האם חייבים בפשיעה בקרקעות, ומחלוקתם היא האם הפושע נחשב כשומר, או שמא לא. ומחלוקת זו משליכה על דין שמירת חמץ בפסח.

מהי דעת הרמב"ם בתביעת שמא? יש לכאורה סתירה בדבר - האם צריך תביעת ודאי או לא שני כיוונים בראשונים - המגיד משנה - חילוק בין שבועת עד אחד - שהיא לצורך סילוק העד, ולא על הממון - בה אפשר ע"י טענת שמא לתבוע תביעת ברי, לבין שבועת מודה במקצת - שמהווה בירור על הממון וצריך טענת ברי. ושיטת הטור- חילוק בין טענת שמא ששמעתי מאנשים אחרים מה היה הסיפור, לבין טענת שמא במקרה ששמעתי מהנתבע מה היה הסיפור - שבמקרה זה נחשב כטענת ברי.

אדם החליט שברצונו לוותר, לשלם ולהיפטר משבועה: האם ביכולתו לחזור בו ולהישבע? | חילוקים כשחזר בו תוך כדי דיבור, כשאמר שלא בפני בית דין, ועוד.