קוממיות

בעבר היה ברור לכל אשה שתפקידה העיקרי הוא בבית, "כל כבודה בת מלך פנימה", ומידי פעם, כאשר יש הפוגה בגידול הילדים אפשר לצאת לעבוד. בדורנו המצב שונה.

www.mikdash.gov.il יהיה אולי שם אתר האינטרנט של בית המקדש השלישי כשיבנה. אך פרט לחידושים הטכנולוגיים הרבים שבו, איך ייראה בעז"ה המקום המקודש? להמחשת המראה הנכסף כחלק מציפיית הגאולה של שבתות הנחמה, מוקדשת הבמה התורנית השבוע.

למערכת הגיעו תגובות רבות בעקבות הדיון שהתקיים בגיליונות האחרונים בעניין ישיבה מעורבת בחתונות. להלן תגובתו של הרב זאב נויימן שליט"א מירושלים.

מתח בין הורים בגיל הפנסיה היא תופעה ידועה. היא נובעת בעיקר מהקושי לחשוב ולהרגיש ש"אף אחד לא צריך אותי", אדם שאינו מצליח להסיט את המוקד לכיוון חדש הרי הוא מתוסכל ומרגיש מיותר, על רקע זה צף הצורך להתבלט במשהו.

איך ניתן במלות נחמה לרומם את הציבור ולהפיח בו תקווה וחוסן נפשי להתמודד עם הווה קשה, בימים שלאחר החורבן הנורא שעם ישראל עבר.

קשה לדעת איזו דרך הפילה חללים רבים יותר: דרך ה'קוּלות' שממנה מסתעף 'מדרון חלקלק', או דרך ה'חומרות' שממנה מסתעפת 'זריקת הכל' והתייאשות מ'מעלה ההר', אך בדורנו יש מקום לתור אחרי קולות.

"על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים" על החורבן, שנאת החינם, הפסקת הנבואה, גירוש ספרד, השואה, הירידה הרוחנית, הפוגרומים, המחלוקות, הפגיעה בריבונות, גירוש קטיף, ההידרדרות המוסרית, ועוד רבות ורעות. לקראת שבת "חזון", שתהפך לששון ולשמחה אכי"ר, תתמקד הבמה התורנית בביטויים בולטים של החורבן בימינו, מתוך ציפיית התיקון והישועה. לתגובה למאמרים

אבלות דומה לשני קוים מקבילים, הנמשכים זה בצד זה. הקו האחד הוא קו החיים, הצומחים ופורחים, בשמחה ובתנופה גדולה. הקו השני הוא קו הזיכרון, אם זיכרון על בת שאבדה למשפחה, ואם זיכרון על בית המקדש שחרב.

אין היתר הלכתי לתת כשרות למפעל בניהול יהודייה משיחית למרות החלטת בג"ץ, ועל כפייה כזו יש למסור את הנפש וכל שכן את ממונו. מכתב גלוי לרבה הראשי של אשדוד.

המחשבה שבכי ישפיע עליו, יש בה משהו מהזלזול בכושרו של הבן לקבל החלטות. האם נראה הגיוני שבכי יגרום לו לחזור? ככלל צריך לדעת, שהרגשות שלנו כהורים אינם משפיעים על ילדינו. העובדה שאב מצטער ממהלך של בנו, אינה מעניינו של הבן.