משנה יומית לפסח | משנה ז'

משנה ז':

מָזְגוּ לוֹ כּוֹס שְׁלִישִׁי, מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ.

רְבִיעִי, גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל, וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר.

בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ, אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת, יִשְׁתֶּה. בֵּין שְׁלִישִׁי לָרְבִיעִי, לֹא יִשְׁתֶּה.

🍷🍷🍷הכוס השלישית היא לברכת המזון. היה מנהג לברך ברכת המזון תמיד על כוס יין, וכאן גם מי שאינו מקפיד על המנהג - נוהג בכך, כדי להשלים לארבע כוסות.

🥬🥚🍖נראה שכוס זו מציינת גם את מצוות האכילה: פסח, מצה ומרור. 🍷🍷🍷🍷על הכוס הרביעית מסיימים את קריאת ההלל שהתחלנו בסוף המגיד. בסוף ההלל אומרים ברכת השיר.

🎵 יש אומרים שהכוונה היא לברכה בסוף ההלל (יהללוך), ויש אומרים שהכוונה ל"נשמת" (שנקראת ברכת השיר כי היא חותמת את פסוקי דזמרא בשבת ומועדים).

למעשה אנו נוהגים לחתום בשניהם.

🥘 הרוצה להוסיף על הכוסות יעשה זאת בין השני לשלישי - כלומר: בתוך הסעודה, אז היין אינו מוביל על כך לשכרות, שהוא נספג עם האוכל.

🍾 בין שלישי לרביעי אין שותים. החשש הוא שאדם ישתכר ולא יוכל להשלים כראוי את ההלל.

המשנה לא מפרטת האם מותר להוסיף לשתות בין ראשון לשני.

יש אומרים שאסור, והמשנה לא ציינה זאת כי ממילא אין דרכם של אנשים להרבות בשתיה לפני הסעודה. ויש אומרים שמותר, שגם יין זה אינו משכר כל כך, שהוא נספג בסעודה שאחריו.

למעשה פסק השו"ע בלשון "ראוי להיזהר" להימנע משתייה בין הכוס הראשונה לשנייה, כדי שיוכל להגיד את ההגדה "בראש צלול", ולא חלילה ישתכר וירדם לפני השלמת מצוות הלילה.

בהתבוננות חסידית:

היין מבטא את "יינה של תורה", החסידות, הסוד. בסוד, התורה הפנימית והקבלה יש סכנה כאשר הן באות במינון גבוה בפני עצמן. כאשר הן על גבי האכילה של הלחם - הנגלה שבתורה, הרי הן נספגות ומעשירות אותה, והאדם מאוזן. לכן בתוך הסעודה אפשר להוסיף על הכוסות, אך כשאינו בסעודה לא יוסיף, שמא ישתכר.

הערה מעשית:

רבים מתקשים בקיום מצוות הלילה מכיוון שאינם מכירים כראוי את ההלכה. ההסבה ההלכתית היא ישיבה שאינה זקופה, כפי שיושב אדם נינוח שאינו במעמד רשמי, כמו על ספה וכדומה. אין צורך לשכב או להישען תלויים באויר וכדומה.

גם שתיית ארבע כוסות, מצריכה שתייה של רביעית. זהו שיעור די קטן שאינו משכר אנשים רגילים. אלא שיש להכין גביעים מתאימים קטנים (שיכילו 90-100 סמ"ק) ולא את הגביעים הגדולים.