קשיא: מותר לגזול קרקעות?

על מנת לענות על השאלה יש לעיין תחילה בדחיית צום תשעה באב. בגמרא בתענית (כט,א) מובאים דברי רבי יוחנן האומר כי היה ראוי לקבוע את צום תשעה באב דווקא בעשירי באב "מפני שרובו של היכל בו נשרף". יש הפוסקים כי על אף שדברי רבי יוחנן לא נפסקו להלכה, למעשה היה ראוי לצום גם בתשיעי וגם בעשירי- ואכן אנו נוהגים דיני אבלות גם בעשירי באב.

בשו"ת כתב סופר (אורח חיים סימן ק"א) הביא שתי אפשרויות להתבונן בצום תשעה באב דחוי. מצד אחד, ניתן לראות את הצום ביום ראשון כתשלומין לצום המקורי כמו בכל שאר הצומות. אך מנגד, מדברי רבי יוחנן שהובאו לעיל, ניתן לומר שמעיקר הדין היה צריך לצום גם בתשיעי באב וגם בעשירי אלא שנפסק לצום בתשיעי, ובמידה ואין אפשרות לצום בתשיעי- צמים בעשירי בו נשרף ההיכל. 

ממילא, אפשר להסביר גם את דברי האבודרהם לעיל. צום תשעה באב חמור מעשרה בטבת, אך הוא יכול להידחות משום שכאשר הוא נדחה עדיין הצום הוא על אותו אבל החורבן, מכיוון שאת האבל על החורבן אפשר לצום גם בתשיעי וגם בעשירי.

הכתב סופר כתב שניתן גם לתלות שאלה זו במחלוקת השו"ע והרמ"א. השו"ע (או"ח תקנד,יט) פסק כי בשבת בה היה אמור לחול תשעה באב אין דיני אבלות כלל, אך הרמ"א פסק כי חלים בו דיני אבלות בצנעה. לדבריו, הרמ"א סובר שהצום רק נדחה מכיוון שאין לצום בשבת והתשלומין שלו בראשון, אך למעשה הוא עדיין חל ולכן יש לנהוג בו דיני אבלות בצנעה, אך השו"ע סובר שהצום הועבר ליום ראשון- ולכן אין צורך לנהוג בדיני אבלות כלל.

הגמרא בסוכה (ל ע"ב) דורשת מהפסוק "וכיחש בעמיתו בפיקדון.. או מכל אשר ישבע עליו לשקר" שחיוב גזילה הוא רק על "דבר המיטלטל וגופו ממון". כתוצאה מדרשה זו הגמרא גם קובעת את הכלל "קרקע אינה נגזלת" שמשפיע על דינים שונים בהלכות גזילה ואף בהלכות סוכה.

אך האם זה שהקרקע אינה נגזלת אומר שאין איסור גזילה על לקיחת קרקעות מאחרים?

הגמרא בבבא בתרא (טז,א) מביאה את מעשיו של איוב שהשתבח בכך שהיה גוזל שדות מיתומים, משביח אותם ומחזיר אותם לאחר מכן.

למרות שברור שאסור לגזול חפץ מאחר אף אם רוצים להחזירו (בבא מציעא סא, ב), הגמרא רואה את מעשיו של איוב בחיוב, ולא מתייחסת אליהם בתור גזילה. האם ניתן ללמוד מהגמרא שניתן לגזול קרקעות? וכיצד איוב שהקב"ה העיד עליו ש"אין כמוהו בכל הארץ" השתבח בגזל?