המלכה נפלה
מאמר קצר של הרב חגי לונדין על פטירת מלכת אנגליה>>
לכאורה מותה של מלכת אנגליה לא אמור להיות להכות גלים יותר ממותה של כל אישה מבוגרת אחרת ברחבי העולם; המלכה לא הייתה (כמעט) בעלת סמכות ביצועית שהשפיעה על חיי בריטניה, ובטח לא על חיינו שלנו. יחד עם זאת, מהדורות החדשות בכל העולם עוסקות במותה; למה?
ההסבר הפשוט הוא שבית המלוכה הבריטי מצית את הדמיון. זוהי ההזדמנות של כולנו לחיות בעולם קסום של מלכים ומלכות, נסיכים ונסיכות; השערוריות, הלבוש, הטקסים – מאפשרים לתרבות המערבית לחיות ב"אופרת סבון" כבר שנים רבות.
אבל יש משהו עמוק יותר: בעולם פוסטמודרני טכני, ציני וקריר – המושג "מלכות" חסר לאנשים. הדמוקרטיה מעניקה אמנם את החופש לפרט, אולם מעקרת קצת את המושג "כלל". התיאורים שנאמר עוד מעט בראש השנה מתארים את אלוקים במושגי מלכות. המושג "מלך" בתנ"ך שונה אמנם ממושג המלוכה שהתגבש בהיסטוריה העולמית, אולם המכנה המשותף הוא שהמלוכה מעניקה חיבור לכלל; וזה חסר לאנושות במאה ה21. אנשים מחפשים עוצמה של כלל; רצון להרגיש חיבור למשהו גדול, היסטורי ומפואר – והם מדמיינים למצוא זאת באגדה של ארמון בקניגהם.
הצער על מותה של המלכה צריך להיות בפרופורציה הנכונה: זהו לא "סופו של עידן" ולא סופה של בריטניה. זהו צער על מותה של אישה מרשימה שמלאה תפקיד (סמלי) חשוב בהיסטוריה. המשמעות הרוחנית המרכזית שניתן להפיק מכאן היא ההכרה בצורך האנושי לחיבור לגודל ולנצח; צורך – שלמרות שמנסים לכבות אותו – מתעורר כל פעם מחדש. והוא ימשיך לפעום בלבבות; וגם יופיע בעתיד בצורה עמוקה, נכונה וגדולה יותר - בחיבור למלך מלכי המלכים.
הרע יעבור
הטוב יתגבר
בעזרת ה'