סגולה לפרנסה: המקור למנהג הבשישה

כ"ט אדר תשפ"ג

בראש חודש ניסן נהגו יהודי תוניס וטריפולי לערוך את מנהג הבשישה. מה המקור למנהג זה ומדוע הוא מתקיים דווקא בראש חודש ניסן?

2 דק' קריאה

שימוש בתמונה זו נעשה בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות בתמונה זו ומעוניינים שנחדול משימושה או נעדכן קרדיט מתאים, אנא פנו אלינו לכתובת: [email protected]

ליל ראש חודש ניסן מכונה ליל הבשישה, על שם מנהג הנערך בו ע"י קהילות לוב תוניס ואלג'יריה, בו בני המשפחה שופכים שמן על תערובת שהוכנה מראש. התערובת מכילה גרגרי חיטה או שעורה קלויים וטחונים, בתוספת שקדים, תמרים, סוכר ותבלינים לפי העדפה אישית. בזמן שפיכת השמן מערבבים בעזרת מפתח את התערובת, כסגולה לברכה ופרנסה טובה. תוך כדי כך, אומר המערבב תפילה לקב"ה לפרנסה ולשנה טובה. יש שנהגו לקרוא את הקטע של סיום מלאכת המשכן בפרשת פקודי, ויש שנהגו להכניס את תכשיטי הזהב של הנשים לתערובת זכר לזהב שנתרם להקמת המשכן, אשר חלקו היה תכשיטים.

מה עומד בסוד מנהג זה?

בשו"ת שמחת כהן מהצ"ב חאו"ח (סי' ק"ד) כתב שמקורו של מנהג זה אינו ידוע אך ברבות השנים נכתבו למנהג זה כמה וכמה פירושים:

א. חנוכת המשכן

בראש חודש ניסן התקיימה חנוכת המשכן. לכבוד חנוכת המשכן הקריבו נשיאי שבטי ישראל מנחה: ”קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ. מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה“ (במדבר ז יג). כל המנחות שבמשכן ובמקדש נעשו מסולת חיטים או שעורים הבלולה בשמן. מרכיבים אלו הם המרכיבים המרכזיים בבשישה, ומסמלים את חנוכת המשכן.

ובעיקר הטעם לעשות את הבשישיה ביום חנוכת המשכן כתבו כמה מאחרוני דורינו כי המנהג היה שבעשיית יסוד בית נהגו לעשות מאכל הבשישה, לכן ביום בו נתקיימה חנוכת המשכן על כולנו להרגיש שיכים להקמת בית אלוקינו ולכן עושים כן גם ביום הקמת המשכן. ועיין בספר פרח מטה אהרון (עמ' רי"ב והלאה).

ב. ראש השנה למלכים ותחילת השנה לפי חודשי התורה

ראש חודש ניסן נחשב כראש השנה לעניין מניין השנים למלכים, וממנו מתחיל סדר החגים שבתורה. מסיבות אלו, המנהג מתקשר לכל התחלה חדשה, ולכן יש הנוהגים לבצע את הטקס בכניסה לבית חדש או בלידה. חלק מיהודי תוניסיה עורכים את הטקס גם ביום ט"ו בשבט, שגם הוא מסמל התחלה בכך שהוא ראש השנה לאילנות.

ג. "בפסח על התבואה" סגולה לפרנסה

טעם נוסף למנהג הוא סגולה לברכה והצלחה, בייחוד בתחום הפרנסה. על פי המשנה (ר"ה א, ב), העולם נידון בפסח על התבואה. בנוסף לכך, מספר מקובלים ציינו את יום ראש חודש ניסן כיום שבו ה' ”משפיע טללי רצון ברכה ונדבה בעולמות העליונים, ומהם לעולמות שלמטה“ (חקת הפסח), ותיקנו תפילות על הפרנסה הנאמרות בערב יום זה. תערובת הבסיסה מכילה את מיני התבואה שמהם נאפה הלחם, שהוא המזון המרכזי של האדם, וכן שמן המסמל שפע. במינים אלו, בערובם על ידי מפתח ובאמירת הנוסח המפורט להלן, רומזים להשפעת הברכה לתבואה בפרט ולפרנסה בכלל, ומתפללים על כך.

ברכת הבשישה

הרב משה כלפון הכהן (שואל ונשאל, חלק ג' סימן ק"ג.), כתב שיש לברך על הבשישה ברכת בורא מיני מזונות, משום שכל האוכלים בסיסה אוכלים אותה כך, וממילא חשיבותה היא דווקא כך. ומשום, שגרעיני התבואה קלויים, ולעניין הברכה, קליית הגרעינים מספיקה, אף שלא נאפתה כל התערובת. בספר ברכת ה' (ברכת ה, חלק ב, פרק ב, סימן יא) כתב שלדעתו הטעם המרכזי הוא הראשון. ולכן, גם אם הקמח אינו קלוי, לדעתו יש לברך על הבלילה מזונות. בנוסף לברכת מזונות על הבסיסה, יש לברך ברכת בורא פרי העץ על הפרות השלמים שבתוכה. הסיבה לכך היא, שאין לומר שפרות אלו הם כתבלינים המוסיפים טעם בלבד, שהרי טעמם של פרות אלו מורגש בפני עצמו.