שלום וברכה, בבית הכנסת שלנו עולה חזן שמחזן מאד יפה. לעיתים הוא לוקח מנגינות מסרטים וממקורות של גויים ומתאים אותם לקטעי התפילה השונים. למרות הניגון המיוחד וההתאמה האם יש טעם לפגם בכך? האם מותר לנהוג כך כמו שהבעש"ט וצדיקים נוספים גאלו מזמורים מהגויים ומכנסיות (למשל ניגון הרועה) או אסור לעשות כן? ישר כח ותזכו למצוות

לשואל, שלום וברכה! ראשית, בהלכות בית הכנסת יש לשאול את רב בית הכנסת ולעשות על פי הוראתו בלבד. אני עונה בהנחה שאין רב כזה. על שאלתך הדעות חלוקות: יש ששללו בתוקף "גיור" מנגינות, משני טעמים: א. השומעים שמכירים את מקור הניגון עלולים להיזכר תוך כדי התפילה בהקשר השלילי של המקור, לדוגמה בשאלתך - בסצנה מהסרט. יש בכך לפחות הסחת דעת מן התפילה, אם לא גרוע מזה, לפי טיבו של מקור הניגון. ב. באופן עמוק יותר, הניגון עצמו מבטא בצורה זו או אחרת את עולמו הפנימי של המלחין. ויתכן שמלחינים מעמיקי דעת יכולים לנפות סיגים ממנגינה, ולא כל חזן מסוגל לכך. על ויכוח זה ראה בהרחבה בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' ז), שהביא מקורות שמצדיקים את שילוב המנגינות ואף כתב שזהו מקורם של רוב הלחנים השמחים של עדות המזרח. ולעומת זאת בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' יב) שסיכם: "הכנסת והלבשת שירי תפלה ובקשות בבתי הכנסיות בניגוני - עגבים, הרי זה כמכניסים אל הקודש אש זרה אשר לא צוה ה'... כי המוחש לא יוכחש שזה מביא לביטול הכוונה ולגירוי היצר הרע". נראה שביסוד הדברים עומדת השאלה עד כמה הדבר נפוץ שמנגינות אלה יעוררו אצל השומעים אסוציאציות לא רצויות, שיקול שלדעת הציץ אליעזר הוא מוחשי ואילו הרב עובדיה זצ"ל לא חשש לו. ושאלה נוספת היא מהי האלטרנטיבה: הרב עובדיה ראה חשיבות להתיר את שילוב המנגינות הללו מאחר ש"לב הקהל נמשך אחריהם בשמחה ובטוב לבב וקול זמרה", שיקול שאופייני לפסיקתו העממית. לעניות דעתי בימינו בדרך כלל הדבר אינו רצוי. יש, ברוך ה', מבחר גדול של לחנים יהודיים מקוריים, וניתן להוביל תפילה שמחה ולשתף את הקהל גם בלי לחנים שמקורם בעייתי. גם הרב עובדיה עצמו, בתשובה מאוחרת יותר (יחווה דעת ח"ב סי' ה), כתב בהערה: "מכל מקום נראה שיש להש"צ להעדיף הרכבת המנגינות בקטעי התפלה בלחן של שירי קודש הידועים לקהל המתפללים... והלא באמת יש לנו שירי קדש רבים ונחמדים וערבים לאוזן שאפשר להרכיב על הלחן שלהם המנגינות של קטעי התפלה".