יש לי סכין מזוגזגת שנועדה לעשות דוגמה יפה בירקות. מותר להשתמש בה בשבת?

שלום וברכה! הדבר מותר, מפני שמדובר על צורה גיאומטרית סתמית לנוי ולא על ציור ממשי שמעביר מסר מסוים. הרחבה: בגמרא בביצה כח ע"א נאמר שכאשר קונים בשר ביום טוב "מותר לעשות סימן בבשר, כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא". וכן פסק השו"ע (סי' תק ס"ג): "לעשות בו סימן מותר אפילו בסכין". אולם המאירי בביצה שם מסייג את ההיתר: "ומותר לעשות בו סימן... כדי להיותו היכר לבעלים שלא הוחלפה, ובלבד שלא יעשה סימן באותיות, אלא כענין שלש קרנות או יותר כפי רצונו". כלומר, הסימון שהותר הוא שרטוט פשוט אך לא אותיות. וכך כתב גם המהרי"ל (מנהגים, הל' יו"ט, יט): "אמר מהר"י סג"ל: אין לכתוב לסמן את הבשר ביום טוב", והובא באליה רבה סי' תק. ועל פי זה פסק המשנה ברורה (סי' תק ס"ק יז): "איתא בגמרא דרבה בר רב הונא מחתך אתלת קרנתא [כשהיה משלח הבשר לביתו היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות ובביתו היו יודעין שזה היה סימן שלו תמיד] אבל אותיות [וציורים] אסור לעשותן בבשר דרך סימן ביום טוב". הרי לנו שיש חילוק בין צורה גאומטרית כמו משולש או אפילו משושה (כלשון המאירי: "שלש קרנות או יותר כפי רצונו") לבין אותיות או ציור. אמנם הדבר ברור שבכתיבה של ממש, בעט על נייר, איסור כתיבה קיים גם ברישום של קו פשוט. אבל באוכל, שאין זו דרך כתיבה וגם לרוב הוא כתב שאינו מתקיים, הבדילו חכמים בין דוגמה פשוטה לבין כתב או ציור. [אכן, בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' כו) סובר שאין כל הבדל בין אותיות לצורות, שהרי המקור לאסור את מלאכת כתיבה בשבת הוא המלאכה המקבילה בהקמת המשכן, ושם היה דווקא רישום פשוט (שבת פי"ב מ"ג). לכן כתב שההיתר בגמרא בביצה לחתוך שלוש קרנות הוא משום צרכי אוכל נפש, שהותרו ביום טוב, ולצורך זה גם כתיבת אותיות מותרת. נמצא, לדעתו, שביו"ט מותר לצייר צורות ואף לכתוב אותיות אם הדבר נצרך לאכילה (כמו בדוגמה בגמרא שם, למנוע החלפה של הבשר), ואילו בשבת אפילו צורה פשוטה אסורה. אולם מדברי הראשונים, המאירי והמהרי"ל, מתבאר שלא כדבריו, ולכן המשנה ברורה (שער הציון סי' תק סק"כ) דחה את שיטתו.] לכאורה יש בעניין זה סתירה במשנה ברורה עצמו: בסי' תק סקט"ו דן על מנהג לעשות חור במצת האפיקומן ולתלות את המצה בעזרת החור, וכתב: "ולעשות נקב בחתיכת האפיקומן בפסח לתלותו נראה דלכולי עלמא מותר אפילו בסכין, ומכל מקום לעשות בו נקב עיגול או משולש כמגן דוד יש להחמיר". ומקורו בפרי מגדים (סי' תק, א"א סק"ז): "ומכל מקום לעשות נקב באפיקומן בסכין עיגול או משולש כמגן דוד בכיון נראה דאסור, וכל שכן לעשות ציורין דמות כוכב ואדם וכדומה באוכלין פשיטא מדרבנן אסור, עיין סימן ש"מ במ"א ה' ו'". ועוד בפמ"ג (סי' תעז משב"ז סק"א): "מותר לעשות נקב באפיקומן ולתלות בכותל... ומכל מקום לכוין נקב משולש או מרובע אסור ביום טוב". כאן הפמ"ג והמשנה ברורה אוסרים אפילו צורה גאומטרית פשוטה: עיגול, משולש, מרובע, ומגן דוד. ומה ההבדל בין זה לבין שלוש קרנות שהותרו בגמרא בביצה? נראה שהסתירה מיושבת לפי מה שכתב בשער הציון (סי' תק סקי"ט): "דחתך בנקב כמין עיגול או משולש דבזה שייך שנראה כעושה כלי". כלומר, חיתוך נקב מכוון לשם תליה או אחיזה דומה לעשיית כלי שימושי, ולכן במקרה זה אפילו צורה גאומטרית פשוטה אסורה. לעומת זאת ציור באוכל אינו יוצר כלי ואסור מדין כותב, ובזה יש חילוק בין צורה פשוטה לבין ציור. ולפי זה מה שכתב הפמ"ג "וכל שכן" וכו' כוונתו שבציורים של ממש אסור מטעם אחר לגמרי שברישא. בשמירת שבת כהלכתה (פי"א סי"ב) פסק שאין להשתמש בכלי מיוחד לחיתוך אבטיח בצורת עיגול או משולש, וציין (הערה מב) למשנ"ב סי' תק סקט"ו וסקי"ז, המחלק בין שלש קרנות לבין אותיות וציורים, וכתב: "דכל שכוונתו לעשות סימן מותר, והאיסור רק אם כוונתו לאותיות ולציורים". נראה מדבריו שהבין את החילוק בין האסור למותר באופן אחר, שאינו תלוי בצורה אלא במטרה, האם מטרת החיתוך היא לשם סימן בלבד או לשם האותיות והציורים עצמם. אולם לפי מה שהתבאר מסקנה זו צע"ג, ומפורש במאירי ובמהרי"ל שהאיסור לכתוב אותיות הוא אפילו לשם סימן בלבד, ועל כרחנו החלוקה היא בצורת השרטוטים, האם היא פשוטה או מורכבת. וראיתי בכמה ספרים שהשיגו עליו (מגילת ספר, לרב אוריאל איזנטל, בהערותיו על השש"כ, עמ' טו; אסופות חג, ביצה, עמ' רט; זמרת הארץ, שבת, עמ' שמ; פירות השדה, שבת, עמ' רב; ועיין גם ב'הרחב דעת' על מלאכת כותב, עמ' צח-צט).