שלום רב האם הכוונה היא זו שקובעת בנדר, כשאדם הוציא בפיו דבר שעשוי להשתמע במובן כללי? אם אדם נדר שלא ילך למקום מסוים, והתכוון למקום ספציפי בלבו, ומדבריו עשוי להשתמע שהתכוון לעוד מקומות – האם כוונת הלב היא זו שקובעת למעשה? שהרי אליה הוא התכוון – לדוגמה: א. אדם שנדר שלא ילך לראובן, אך התכוון לראובן ספציפי ולא לכל אחד שקוראים לו ראובן, האם אסור לו ללכת לכל מי ששמו ראובן? ב. אדם שנדר שלא ילך למקום שמספק דבר מסוים (ואם ילך יעשה כך וכך..), ומדבריו עשוי להשתמע, שהתכוון לדברים נוספים (שלא התכוון אליהם כלל), האם מה שקובע הוא כוונת הלב, שהרי התכוון שלא ללכת לאותו מקום ספציפי, שהיה בלבו? תודה רבה

שלום וברכה, כאשר הדיבור של אדם מפורש ומבורר, תוכן הדיבור שלו הוא הקובע לנדר. וגם אם כיוון לדבר אחר כין לכך משמעות. זהו הכלל של "דברים שבלב אינם דברים" דברים שבלב הסותרים את הדיבור של אדם אינם מעלים או מורידים. באופן שהדיבור של אדם אינו מבורר, כגון שיכול להתפרש לשני פנים והאחד פשוט יותר, אם הוא נאמר בסיטואציה שבה ברור לחלוטין למה התכוון, אומדן פירוש דבריו כתוצאה מהמצב בו נאמר הוא הקובע. כאשר הדיבור אינו ברור, ואין אומדן להכריע למה התכוון, הדבר משתנה לפי מיקום הנדר: אם נדר בינו לבין עצמו כוונתו היא שקובעת. ואם נדר ליד אחרים, הולכים אחר פשטות לשונו (שו"ע יו"ד ריח סעיף א) הנושא מורכב ורחב, יש בו דעות נוספות, ופרטים רבים. ולכן אין לפסוק הלכה על פי הכללים הללו. נדרים ושבועות הם עניין חמור, הגמ' במס' שבועות מתארת שהעונשים עליהם גדולים ומיוחדים. השו"ע פותח את הל' נדרים וכותב "אל תהי רגיל בנדרים, כל הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא" וממשיך בסעיף ד "צריך להיזהר שלא לידור שום דבר..." בהתאם לכך יש להיזהר מאוד בנידון. וכדי להכריע יש לדון על כל מקרה ומקרה לפני רב מובהק שיכריע בעניין. בברכה, הרב מרדכי י. גרוס