מה הדין לגבי מצות רטובות מה בירכתם - המוציא או מזונות?

בס"ד לשואל שלום וברכה, ככל שמדברים על מצה יש לדעת שישנה מחלוקת בין פוסקי אשכנז לפוסקי ספרד האם מברכים עליה המוציא או מזונות. יסודה של המחלוקת נעוץ בשאלה האם מצה מוגדרת כ"פת הבאה בכיסנין" או לא. דעת הפוסקים האשכנזים היא היות והמצה משמשת כלים בחג הפסח הרי שיש לה דין לחם ולכן גם בשאר ימות השנה דינה כדין לחם-הווה אומר שברכתה המוציא. דעת הפוסקים הספרדים שדין המצות בכל השנה כדין קרקרים - ולכן מי שרוצה לאכול מצות בכל השנה לדעת הפוסקים הספרדים יברך 'מזונות' (יש לציין שלדעת הרב אליהו זצ"ל יש לברך המוציא על מצה לא רק בפסח, אלא עד פסח שני, י"ד באייר) לגבי מצה רטובה, הכלל הוא שאם ניכר שיעור כזית של לחם שלא משתנה צורתו מכפי שהיתה (דהיינו צורתו כלים) אזי ברכתו נשארת כהמוציא. הדברים אמורים גם כלפי לחם מטוגן או מבושל. לסיכום, למנהג האשכנזים הנוהגים לברך בכל השנה המוציא על המצה יש לראות אם נשארה למצה כזית של צורת מצה לאחר שהרטיבו אותה (על פי רוב מרטיבות של מים וכדו' אמור להישאר) למנהג ספרדים יש לברך על המצה בכל השנה מזונות.