כשאני מתפלל להקב'ה באיזה גישה אני צריך לבוא. בגישה של לסמוך על הקב'ה שיקשיב לבקשתי או לבקש ממנו בידיעה שיכול להיות שלא ימלא אותה בגלל חשבונות שמיים? איך אפשר לשלב את זה שאנו רוצים משהו ועליו אנו מבקשים בידיעה שגם אם זה לא יקרה אנו נבין?

שלום וברכה, שאלה גדולה שאלת! כשאנו מבקשים בקשה מהקב"ה, אנו מתייחסים אליו כאל אבא שלנו. אבא שאוהב אותנו הרבה יותר ממה שאנו מעלים על דעתנו. אבא שיודע יותר טוב מאתנו מה טוב לנו ומוביל אותנו לשם. ולכן, אנו מבקשים על דעת זה שה"י ייענה לבקשתנו, לא כי מגיע לנו, איננו מעיזים לחשוב שאנו כל כך צדיקים שאנו זכאים לכל דבר. אלא כי ה' כל כך טוב כלפינו. ("ואתחנן אל ה'" - למתנת חינם ולא דרישה לזכאות במידת הדין) יחד עם זאת, אנו מודעים לכך שה' רוצה בטובה שלנו ולפעמים זה פשוט לא מתאים. (גומל חסדים - טובים. שהם הטוב לאדם) חשוב לא להתבלבל ולהסתבך כשאנו עומדים מול ה'. אנו מבקשים כמו ילד שמתחנן ובטוח שאביו הרחמן ייענה. ויחד עם זה איננו מתיימרים לדעת בוודאות מוחלטת מה בדיוק טוב לנו. זה הסוד של מידת הענווה. בו אנו מפנימים שלמרות שה"י נתן לנו שכל ואחריות לחשוב ולהחליט באלו צעדים לצעוד. כוחות החיים שלנו נובעים ממנו, ואנו מוגבלים בידיעת התמונה הכוללת של המציאות. נדרש מאתנו להתקדם לפי מה שנראה לנו להתפלל על הצרכים שלנו והקב"ה ייענה לתפילות על הצד היותר טוב. התפילה שלנו טבעית, אבא שבשמים רוצה שנתפלל ונבכה לו. הוא שמח הפנייה שלנו אליו. ומתוך ההתבטלות שלנו אליו, הידיעה שאנו כל כך קטנים מול מלך העולם, יתכן והוא יחליט שזה לא הטוב עבורנו.