מה מברכים בפסח על: מצבריי, לחמניות מקמח מצות, ומצה שמפוררת לפירורים קטנים מכזית שאוכלים בחלב? תודה רבה!

שלום וברכה! לגבי מצה בריי: כאשר מטגנים אותו בשמן עמוק, יש בזה דעות בין האחרונים, ולענ"ד מסתבר שברכתו מזונות. אולם כיום פעמים רבות מטגנים בשמן מועט, רק כדי שהמאכל לא יידבק למחבת, ובאופן זה ברכתו המוציא. לחמניות מקמח מצות – ברכתן המוציא. מצה מפוררת בחלב – אם מערבבים ואוכלים מיד, מברכים המוציא. אם שורים את הפירורים בחלב עד שהם נמסים וצבעו של החלב משתנה, ברכתו מזונות. הרחבה ומקורות: לגבי מצה בריי – כאשר מפוררים לחם או מצה ומבשלים את הפירורים, הרי הכלל הוא שאם יש בפירורים שיעור כזית ברכת המאכל היא המוציא, ואם אין בהם כזית הברכה היא מזונות (שו"ע קס"ח, י, "אם נתבשל..."). שיעור כזית נמדד על פי גודלם של הפירורים המקוריים, ולא על פי המאכל שנוצר מהם (משנ"ב שם נ"ד). מתוך כך, קניידלך למשל שעשויים מקמח מצה, ברכתם מזונות, גם אם הכדור גדול מכזית, שכן פירורי המצה עצמם הם קטנים. לעומת זאת, כאשר אין מבשלים את הפירורים אלא רק מחברים אותם יחד על ידי רוטב, אז גם אם אין בפירורים כזית ברכתם המוציא, כל עוד ניכר שהם עשויים מלחם (שו"ע קס"ח, י, "ואם אינו מבושל..."). במצה בריי, לרוב אין בחתיכות גודל כזית, אולם ניכר שאלו חתיכות מצה. השאלה היא האם הטיגון נחשב כבישול או לא. בעניין זה יש דעות בין הפוסקים, ונראה לחלק בין טיגון בשמן עמוק, שיש מקום לדון אותו כבישול, לטיגון בשמן מועט, רק כדי למנוע הידבקות, שאין דינו כבישול (משנ"ב קס"ח, ס"ק נ"ו, ס"ט). דהיינו, שאם מטגנים את המצה בריי בשמן מועט, הברכה היא המוציא, כל עוד ניתן לזהות שאלו חתיכות מצה. בעוד שאם מטגנים בשמן עמוק, הברכה היא מזונות, ורק אם יש בחתיכות המקוריות שיעור כזית אז ברכתו המוציא. (בהקשר זה יש לציין, שעל פי שיעור כזית הקטן, גודל כזית הוא בערך עשירית מצה, וכאשר מכינים מצה בריי מחתיכות גדולות ייתכן שיהיו במאכל גם חתיכות בגודל זה, ואז ברכתו היא המוציא גם אם מטגנים בשמן עמוק.) לכאורה יש מקום לטעון, שהמצה בריי אינו רק מצה מטוגנת בשמן, אלא מערבים בו בדרך כלל גם ביצים, חלב, מים וכדומה. ואם כך, לכאורה גם אם השמן הוא מועט, עדיין זה כעין בישול, שהמאכל מוכן על ידי תערובת של נוזלים. אולם יש לשים לב, שכך הדבר גם בעיסה רגילה, שלעיתים היא נוזלית ורכה, ואף על פי כן אין זה נחשב כבישול אלא כאפייה, כל עוד הכנת המאכל נעשית באפייה יבשה או במעט שמן ולא בבישול בתוך נוזל. לכאורה יש לדון עוד מצד אחר, שהוספת הביצים וכדומה תהפוך את המאכל לסוג של עוגה ולא לחם, וכפי שעל עוגות מקמח מצה מברכים מזונות ולא המוציא, אף שהן נעשות באפייה, משום שיש להן דין של פת הבאה בכסנין ולא דין של לחם (עיין במשנה ברורה קס"ח, נט). אולם כאן מדובר במאפה שאינו מתוק, והוא נועד לשביעה ולא לחטיף, ולפיכך נראה שיש לו דין לחם גמור (עניין זה מתקשר לסוגיית פת הבאה בכסנין, ואין כאן המקום להאריך). (מקורות באחרונים לגבי מצה בריי: פסקי תשובות קס"ח, טז, והערה 120; וזאת הברכה עמ' 25; קיצוש"ע ילקוט יוסף או"ח תע"א, ה.) לגבי לחמניות מקמח מצה – ברכתן היא המוציא, כמו לחמניות רגילות (עיין משנ"ב קס"ח, נט; שערי תשובה שם, י). לגבי מצה מפוררת בחלב – עיין שולחן ערוך קס"ח, יא.