שלו’ם לכבוד הרב, אני בעלת תשובה, ובזמנו לפני התשובה למדתי בבית-ספר מעורב. בחטיבה ובתיכון זכורים לי מקרים מסוימים, וביניהם: - שצחקתי על איך שמישהו רוקד ואולי קצת חיקיתי אותו, אבל לא בהכרח כדי לפגוע בו. ואולי אמרתי וחיקיתי רק כלפי חברה אחת. האם יש צורך לאתרו ולבקש סליחתו, כשהוא בטח לא יודע ולא זוכר? - ואם פלוני אמר משהו על אלמוני רק לאדם אחד- האם הוא חייב לאתרו ולבקש סליחתו? - ואם לגבי המקרה של הצחוק והחיקוי- שלחתי הודעה לאותו אדם (בה כתוב שאולי פעם צחקתי עליו לגבי עניין מסוים לפני כ-12 שנה ושאני מבקשת סליחה ומצפה למענה), וכנראה שהוא צפה בה, אך לא הגיב, האם אני צריכה לחשוש מזה, כשמדובר ביהודי שעוד לא חזר בתשובה? ממש לא שומר שבת, נגיעה וכו’. האם אני צריכה לחשוש שהוא מקפיד עליי, ולהמשיך לנסות לקבל ממנו מענה? תודה.

שלום אפתח בחשיבות ובעידוד שאילת שאלות. חשוב לשאול בכל מצב בו עולה ספק כיצד לנהוג. גם על מעשה שנעשה לפני זמן רב כדאי להתייעץ ולברר האם נהגנו נכון, האם יש מה לשפר. אתן את הכלל לשאלות שציינת וממילא הכל יובן. כאשר אדם דיבר דברי גנות על חבירו אך לחבירו לא נגרם כל נזק (כספי, נפשי, רוחני) אין מקום לספר לו ולהודיע לו על הדיבור עליו כחלק מתהליך החזרה בתשובה כיון שהזכרת המאורע בפני החבר רק תעורר מריבה וכעס ללא תועלת וללא מטרה. ולכן בכל השאלות שציינת כאשר חיקית מישהו בעבר או דברת על אדם אחר (ולא נעשה לו כל נזק) ובוודאי אם כבר בקשת ממנו סליחה והתנצלת אין כל צורך בסיפור המקרה לאותו אדם אלא רק להתחרט להתוודות ולקבל להבא לא לעשות מעשה כגון זה. אין כאן כל קפידא ואין לחשוש לזה בכלל. יום טוב