שלום הרב, למדתי את מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בעניין דין מרומה ורציתי לשאול האם דין זה שייך גם בדיני נפשות? או שזה רק בדיני מממונות ובדיני נפשות צריך ללכת לפי העדים גם כשזה נגד דעתו של הדיין? תודה רבה

שלום רב לשואל היקר! אכן נחלקו הרמב"ם והרא"ש כאשר הדיין רואה שיש דין מרומה - מתי יכול הדיין להסתלק מהדין, ומתי מחוייב לדון בדרישה וחקירה של דיני נפשות. ולכן בפשטות יש לומר שהמח' הנ"ל שייכת לגבי סילוק הדיין - אם יכול להסתלק במקום שאינו יכול לברר אפ' אם יעשה דו"ח, או שבכל מקרה צריך לברר בדו"ח וגם הרא"ש יודה שבכל מקרה יברר בדו"ח מחמת חומרת דיני נפשות (ועי' במקורות למטה). מקורות: יש לעיין בסתירת הגמ' סנהדרין לב. ששם משמע שדין מרומה צריך דו"ח, ומאידך בשבועות ל: משמע שדין מרומה אין לדונו כלל דכתיב מדבר שקר תרחק. ועיי"ש ברא"ש, ובכס"מ סנהדרין כ"ד, ג', ובב"י סי' ט"ו סע' ג' ובב"ח שם, ובשו"ע שם, ובגר"א שם סק"י. בברכה, הרב נועם דביר מייזלס