- תורה, מחשבה ומוסר
- בקשת סליחה
1270
שאלה
שלום הרב,
יש סירטון מצחיק שהופץ ברשתות החברתיות וכולם מדברים עליו. גם אני נפלתי בזה ושלחתי את הסרטון לאחותי.
הבנאדם שעליו הופץ הסרטון פרסם בתגובה שעשו לו רצח אופי והוא מאוד פגוע.
הבעיה שאני לא מכירה את הבן אדם אישית ואני לא יכולה לבקש מחילה ממנו... מה אני יכולה לעשות כדי לכפר על המעשה שלי?
תשובה
לשואלת, שלום וברכה!
יישר כוח על רצונך לכפר על המעשה. אם שמו של האדם ידוע וניתן לברר את כתובתו, יש לשלוח לו מכתב התנצלות למרות שאינך מכירה אותו אישית. זו חובה מבחינתך (אלא אם כן התברר שהוא כבר לא כועס על אלו שהפיצו), ויש לקוות שמכתבים כאלו גם ירככו את הפגיעה שספג.
הרחבה:
אין ספק שהראשון שהפיץ סרטון שמגחיך אדם עבר על איסור לשון הרע בנסיבות שיש בהן הלבנת פנים ברבים.
כאשר הסרטון כבר מופץ ברשות הרבים, וכעת מעבירים אותו הלאה, אם ההעברה היא במטרה להרחיב את מעגל היודעים את הדברים ולהגדיל את הנזק לאדם, אין ספק שגם זה כלול באיסור לשון הרע. אולם אני מניח שהעברת הסרטון לא נועדה לבזות את האדם, אלא כדי להצחיק את מקבלי הסרטון. כמובן אין זו מידה טובה, ליהנות מהגחכה של אדם שנקלע לסיטואציה מביכה לעין המצלמה. ועל כגון זה אמרו חכמינו (אבות פ"ד מי"ח): "רבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חבירך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו... ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו". מכל מקום, יש מקום להתלבט האם העברת הסרט, או הצפייה בו כשמבינים שמדובר בסרט שאינו מכבד את האדם והופץ בניגוד לרצונו, היא איסור גמור מן הדין.
הרמב"ם (הל' דעות פ"ז ה"ה) כותב: "אֶחָד הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְהַמְּסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִין, אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ, לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ - הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי שְׁלשָׁה - כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע, וְאִם סִפֵּר הַדָּבָר אֶחָד מִן הַשְּׁלשָׁה פַּעַם אַחֶרֶת, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע; וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר". ממילא, בשלב שבו הסרטון כבר מפורסם ברבים, ואת מעבירה רק כדי להצחיק מישהו ולא כדי לפגוע, לכאורה זה מותר.
למרות זאת מסתבר שהדבר אסור, מכמה סיבות:
א. החפץ חיים (הלכות לשון הרע כלל ב סעיף ג ו'באר מים חיים' ס"ק ד) כותב שהיתר זה של הרמב"ם שנוי במחלוקת, וספק אם יש לפסוק כך להלכה. ממילא, מסתבר ש"ספק דאורייתא לחומרא".
ב. עוד כתב (בהערה שם) שיתכן שהיתרו של הרמב"ם הוא רק כשמספרים את הדבר כבדרך אגב, כגון בהבאת דוגמה תוך כדי שיחה על נושא אחר, אבל לא כשהכוונה היא לספר את הדבר הזה בלבד.
ג. יש אומרים שההיתר של הרמב"ם הוא רק כאשר מטרת הסיפור היא לצורך מסוים שלי. אולם אם מטרת הסיפור היא לדבר על מישהו - גם אם לא כדי לבזות אותו אלא "רק" כדי לצחוק על חשבונו - זה כלול בגדר "להעביר הקול ולגלותו יותר" שאסר הרמב"ם (הרב אורי יונגרייז, 'תורת האדם לאדם' ח"ד עמ' 132, על פי ביאורו לגדרי מצוות "ואהבת לרעך כמוך"). כמו כן, יש שדייק מלשון הרמב"ם שמדובר רק על דברים שכשלעצמם אין בהם גנאי, אלא שהם עלולים לגרום נזק לאדם אם יתפרסמו, אבל דברים של גנאי אסורים אפילו אם כבר התפרסמו (עבודת המלך, הלכות דעות שם).
ומאחר שהסקנו שהדבר אסור בתכלית, אין ספק שכל מי ששותף לפגיעה צריך להיות שותף לפיוס. העובדה שאינך מכירה אותו באופן אישי אינה משנה כלל, אם רק יש ביכולתך להגיע אליו. ואדרבה, אם הוא יקבל צרור מכתבים כאלה מאנשים שאיננו מכיר זה עשוי לחמם את לבו ולהחזיר לו את כבודו שנפגע.